במשך שנים רבות וארוכות חתכי חיץ היו פרקטיקה שגרתית בחדרי הלידה בכל העולם, אבל כבר יותר מ-12 שנים ידוע שאין באמת הוכחות שזה מועיל ברוב רובן של הלידות ומעבר לכך, הוכח כי חיתוך החיץ מגדיל את הסיכון לסיבוכים בלידה, פגיעה ביולדת ובכל מקרה מקשה על החלמתה. אז למה זה עדיין קורה בלא מעט לידות? ננסה לענות ולהסביר.

חיתוך החיץ הנו הליך כירורגי המתבצע במהלך הלידה, אשר נועד להרחיב את פתח הנרתיק כדי לאפשר את יציאתו של התינוק לאוויר העולם.

בלועזית מכונה חיתוך החיץ בשם אפיזיוטומיה ומדובר בהליך שבעבר בוצע כדבר שבשגרה כמעט בכל יולדת בלידתה הראשונה, אך עם השנים בעקבות מחקרים רבים שבדקו את הצורך, היעילות וההשלכות הנובעות מחיתוך החיץ במהלך הלידה, השתנתה הגישה וכיום נהוג לבצע חיתוך חיץ רק כאשר מתעורר במהלך הלידה צורך דחוף ובמקרים בהם התנאים אינם מותירים ברירה אחרת.

חיתוך החיץ הינו חיתוך מבוקר העשוי למנוע נזקים ארוכי טווח ליולדת. החיתוך נפוץ יותר בקרב יולדות בלידתן הראשונה או כאשר מתעורר הצורך לבצע לידה מכשירנית כגון לידת מלקחיים או ואקום זאת על רקע מצוקת היילוד וכאשר מדובר בתינוק שמשקלו עולה על ארבעה קילוגרמים.

אצל רוב הנשים בזמן ההיריון, הנרתיק מתרחב דיו כדי לאפשר את יציאת התינוק דרכו ללא כל קושי ממשי ובדרך כלל בלידות תקינות, היולדת סובלת מקרעים מדרגה ראשונה, כלומר מקרעים קטנים בלבד.

אולם ישנם מקרים בהם מסיבות שונות לא נרשמת התרחבות אפקטיבית דיה של הנרתיק ובמהלך הלידה עלולים להיווצר קרעים גדולים, בדרגה שלישית ואף רביעית.

במצב בו קיימת סכנה להיווצרות קרעים גדולים ובלתי מבוקרים אשר עלולים אף להגיע עד לפי הטבעת או לאזור הקליטוריס, חיתוך החיץ יתבצע במטרה למזער למינימום את הנזקים.

כיצד מחליטים האם לבצע חיתוך?

קרעים גדולים ובלתי מבוקרים עלולים לגרום ליולדת נזקים לטווח ארוך כמו למשל להשחית את הקרום הבנוי משרירים, שנקרא פרינאום או חיץ הנקביים, אשר נמצא בין הנרתיק לפי הטבעת ומשמש כבסיס רצפת האגן ואף בהמשך להשפיע על שליטה בסוגרים.

מאחר שחיתוך החיץ תלוי בגורמים רבים המתרחשים בזמן אמת במהלך הלידה ואת רובם ניתן יהיה להעריך רק בעת מעשה, לא ניתן להחליט מראש על ביצוע חיתוך החיץ ובדרך כלל ההחלטה תתקבל רק בשלביה המאוחרים של הלידה.

בכל מקרה בו מתחילים להיווצר קרעים בלתי מבוקרים, העלולים לגרום נזק גדול יותר ליולדת מאשר חיתוך מבוקר, גדל הסיכוי כי הצוות הרפואי יקבל החלטה לבצע חיתוך חיץ. אחת הסיבות לביצוע החיתוך קשורה גם לעובדה כי לטווח ארוך, קשה יותר לרפא קרע מאשר חתך.

לקריאה נוספת: לידה כשהעובר במצג עכוז

כיצד מבוצע החיתוך?

חיתוך החיץ יבוצע כאשר היולדת נמצאת תחת השפעת אלחוש או הרדמה מקומית, כמובן שבמקרים בהם היא קיבלה אפידורל היא לא תחוש כלל בחיתוך.

יש הסוברים כי במקרים מסוימים אישה לא תחוש בכאב גם ללא אלחוש מקומי והסיבה לכך היא כי ראשו של התינוק יוצר מתיחה על הפירנאום, היוצרת אלחוש טבעי, כך שהכאב כמעט ואינו מורגש זאת בנוסף לזרימה מוגברת של אדרנלין.

קיימים שני סוגי חיתוך חיץ:

• חיץ מרכזי– מתבצע חיתוך מהנרתיק לכיוון פי הטבעת.
• חיץ אלכסוני– חיתוך בצידו הימיני של הנרתיק לכיוון הירך.

חיץ אלכסוני הינה צורת החיתוך הנפוצה יותר.

האם ניתן למנוע את הצורך בחיתוך חיץ בלידה?

לא ניתן למנוע לחלוטין את היווצרות קרעים במהלך הלידה, אך בהחלט ניתן להקטין את הסיכוי לעבור את ההליך הכירורגי של חיתוך החיץ וזאת באמצעות עיסוי הפרינאום המשפר את גמישות הנרתיק עוד בטרם הלידה.

במידה ולא מדובר בנסיבות המחייבות את ביצועו של חיתוך החיץ כמו מצוקת התינוק והיולדת מתנגדת לביצוע ההליך, היא רשאית לבקש מהמיילדת שלא לבצע את החיתוך, מיילדת קשובה תעשה כל שביכולתה להימנע מההליך ואף תעסה עבור היולדת את אזור הפרינאום במהלך הלידה תוך שימוש בשמן שקדים או כל שמן עיסוי אחר.

חשוב לציין כי העיסוי לא מבטיח את מניעת חיתוך החיץ אך הוא בהחלט משפר את גמישותו של האיזור ומכין אותו למתיחה שבגינה עלולים להיווצר הקרעים. מומלץ לעסות את האיזור כבר משבוע 34 כשלוש פעמים בשבוע ולקראת סוף ההריון אף כחמש פעמים בשבוע.

ישנן תנוחות שונות במהלך הלידה, כמו תנוחה אנכית, העשויות להפחית במידה ניכרת את הלחץ על אזור החיץ ובכך למנוע את היווצרות הקרעים וזאת מפני שבזכות כוח הכבידה ראשו של התינוק יספק לחץ שווה על האיזור כולו.

מומלץ להקשיב למיילדת בכל הקשור לנשימות נכונות וללחיצות מתונות לקראת הסוף, במטרה להפחית את היווצרותם של קרעים חמורים.

במהלך הלידה עצמה, כבר בשלב הלחיצות כשראשו של התינוק מופיע בפתח הנרתיק, מומלץ להפחית את עוצמת הלחיצות ותדירותן על מנת שלא לגרום לקרעים בנרתיק ולשמור על שלמות החיץ.

כיצד יש לנהוג לאחר חיתוך חיץ?

חיתוך החיץ הוא כאמור הליך כירורגי, שלאחריו יש צורך בתפירת האזור הפצוע. שיטות התפירה העיקריות לאחר אפיזיוטומיה הן:

• שיטת התפרים הבודדים – החתך יתפר לאורכו במספר תפרים בודדים, כדי שהדם יוכל להתנקז החוצה.
• שיטת התפר האחד – בעזרת חוט ארוך אחד, תופרים את השכבה התת עורית.

תהליך התפירה הוא ארוך ודורש מיומנות גבוהה. שיטת התפר האחד עדיפה, אך קיים הסיכון של הצטברות דם מתחת לתפר.

התפירה נעשית תוך שימוש בחוטים נמסים, כך שהיולדת אינה זקוקה להוצאת תפרים. כמו כן, מספר התפרים משתנה בכל חיתוך ובהתאם לצורך.

קיראי בהרחבה על: רשלנות רפואית בלידה

הליך ההחלמה הוא אינדיבידואלי לכל  יולדת ויכול להיערך זמן מה. בימים הראשונים תתקשה היולדת לשבת ואף תחוש בכאבים מקומיים, ככל שעובר הזמן, את הכאב תחליף אי נוחות עד לחזרה למצב הנורמאלי שלעיתים יכול לקחת גם מספר לא מבוטל של חודשים.

כדי להימנע מזיהומים באזור החיתוך כמו גם להרגיע את רגישות המקום, מומלץ לשמור על היגיינה ולבצע שטיפות לעיתים תכופות, בעיקר בימים שלאחר הלידה.

כיום ישנם תכשירים שונים להקלה על הכאבים, הנמכרים בבתי המרקחת ומבוססים בעיקר על שמנים וצמחי מרפא, כמו כן כדאי להשתמש בחומר מחטא המאלחש ומזרז את ההחלמה באזור.

לקריאה נוספת: מבחן אפגר לאחר הלידה