מי השפיר הם הנוזל בתוכו צף העובר. תפקידם להגן על העובר פיזית ולהוות את הסביבה בה הוא חי ומתפתח לכל אורך ההריון ועד לירידת המים סמוך ללידה. כמותם עולה בהדרגה במהלך ההריון ומגיעה לשיאה בשבועות 32-33.

נפחם הוא בדרך כלל בין 800-1000 מליליטר. לאחר מכן, ככל שהעובר גדל, קטנה כמות מי השפיר ברחם. מיעוט קל של מי שפיר אינו משמעתי, אבל מיעוט חמור בכל שלב בהריון הוא מסוכן לעובר.

כיצד מאבחנים מיעוט מי שפיר?

מיעוט מי שפיר ניתן לאבחן בבדיקת אולטרסאונד הקרויה AFI – Amniotic Fluid Index מדד מי השפיר, המודדת את הגודל המרבי של שק מי השפיר בכל רביע של הבטן.

מיעוט חמור של מי שפיר בשבוע 32-36 מתבטא בכמות מי שפיר נמוכה מ 500 מיליליטר, או AFI קטן מ- 5 ס”מ נוזל, או שאין אף כיס נוזל שגודלו מגיע עד 2-3 ס”מ לפחות.

חשיבותם של מי השפיר

מי השפיר חשובים להתפתחות הגפיים והריאות של העובר. כשהעובר מתחיל להזיז את שריריו וגפיו, הוא עושה זאת בתוך המרחב שמאפשרים לו מי השפיר. החל בשליש השני להריון העובר מתחיל לנשום ולבלוע מי שפיר, והם מסייעים בהבשלת הריאות.

לקריאה נוספת: דיקור מי שפיר לבדיקת מומים בעובר

גורמים למיעוט מי שפיר

מיעוט מי שפיר קיים אצל כשמונה אחוזים מהנשים בהריון. ירידה בתפקוד השליה מתרחשת בשכיחות גבוהה אצל נשים  שעברו את מועד הלידה המשוער בשבועיים או יותר. אחרי שבוע 41 יש ירידה של רבע מכמות מי השפיר מידי שבוע.

החל משבוע 20, מי השפיר נוצרים רובם מהשתן של העובר. הטלת שתן מועטה עקב מום מולד בכליות או במערכת השתן יכול הביא למיעוט מי שפיר. גם הפרשה מוגברת של הורמון נוגד השתנה ADH על ידי העובר עלול לגרום למצב זה.

אם העובר אינו מקבל מספיק דם וחומרי מזון דרך השליה וחבל הטבור, הוא עלול להפסיק למחזר נוזלים וכך להטיל פחות שתן. מצב כזה יכול לקרות עקב בעיות אצל האם כמו התייבשות, רעלת הריון, סוכרת הריון ומחסור בחמצן, או היפרדות שליה.

קיראי בהרחבה על: סיבוכים אפשריים במהלך ההריון

מיעוט מי שפיר יכול להיגרם גם בגלל קרע בקרומי השפיר, המביא לדליפת מי שפיר.

מהם הסיכונים במיעוט מי שפיר?

סיבוכים בהריון אצל כ-10 אחוזים מההריונות אחרי שבוע 42. במחצית השנייה של ההריון – עלול להביא לפיגור גדילה תוך רחמי – IUGR, להיפרדות שליה, או למצוקה עוברית עקב מחסור בחמצן לעובר, כל זאת כתוצאה מלחץ על חבל הטבור – שאמור גם הוא לצוף בחופשיות יחסית במי השפיר.

מחמיר עוד יותר מקרים של מצוקה עוברית, שכן במצוקה עוברית מפריש העובר מקוניום – צואה עוברית – אשר אינה נמהלת עקב כמות מי השפיר הנמוכה והעובר שואף אותה לריאות בריכוז גבוה.

בנוסף עלולים להיווצר בעיות בהתפתחות השרירים והגפיים עקב הגבלת מרחב התנועה של העובר, ובעיות בהתפתחות הריאות ומערכת העיכול.

קיראי: רשלנות רפואית במעקב הריון מזכה בפיצויי כספי

במחצית הראשונה של ההריון מיעוט מי שפיר יכול להיות מסוכן ביותר ולהביא לדחיסת איברים של העובר ולעיוותים באיברים ובשלד עד כדי קטיעתם, חוסר התפתחות של הריאות והכליות וסיכון גבוה למות העובר. מבין ההריונות עם מיעוט מי שפיר חמור בשליש השני להריון שורדים רק כ-1 אחוזים מן העוברים.

דרכי טיפול

אם אובחן כי ישנו מיעט מי שפיר סמוך למועד הלידה, ימליצו הרופאים על זירוז הלידה. אמצעים אחרים יכולים לכלול אינפוזיה של מי שפיר לתוך הרחם באמצעות קטטר במהלך הלידה, אשר מסייעת בריפוד חבל הטבור ומקטינה את הסיכוי למצוקה עוברית; והזרקת מי שפיר לרחם לפני הלידה באמצעות דיקור מי שפיר – דרך דופן הבטן.

בשיטה זו כמות מי השפיר יכולה לחזור ולרדת תוך שבוע, אך היא נותנת מרווח זמן ומאפשרת אבחון של העובר באמצעות אולטרסאונד.

מלבד כל אלה, מנוחה, שתייה מרובה ושמירה על מאזן נוזלים של האם הוכחו כמסייעים להגדלת כמות מי השפיר. שיפור מאזן הנוזלים על ידי מתן הורמון נוגד השתנה ADH הוביל באופן ישיר לעליה בכמות מי השפיר.

למידע נוסף: שמירה על תזונה בריאה במהלך חודשי ההריון

אם אובחן מיעוט מי שפיר במחצית הראשונה של ההריון, סביר להניח שהדבר נובע ממום מולד של העובר והדבר יכול להוביל להמלצה להפסיק את ההריון.

לקריאה נוספת: מידע על סיבוכים בלידה