לכל הריונית יש פנטזיה על איך תיראה הלידה שלה. הפנטזיה הזו, בדרך כלל, כוללת שותפות פעילה של האם בתהליך הלידה, התרגשות למראה התינוק היוצא ומגע צמוד עם התינוק מיד אחרי הלידה.
חדר ניתוח בדרך כלל לא נמצא בתסריט הלידה החלומית שלנו. אבל לפעמים המציאות לא תואמת את החלומות שלנו ולמעשה, כ-18% מהלידות בישראל הן לידות קיסריות, כאשר בארצות הברית המספרים הרבה יותר גבוהים ועומדים על 32%.
בסופו של דבר ובמבט לאחור, לא באמת חשוב באיזו דרך יולדים, העיקר שהאם והתינוק יהיו בריאים. למרות זאת, ניתוח קיסרי עדיין מעורר חששות רבים והרבה שאלות.
בדיוק בשביל זה הכנו מדריך שיפיג את החששות ויענה על כמה שיותר מהשאלות המרכזיות שמטרידות נשים רבות שבעתיד הקרוב אמורות ללדת בקיסרי.
מה זה בעצם ניתוח קיסרי?
ניתוח קיסרי הוא למעשה ניתוח במהלכו מבצעים שני חתכים, הן בבטן של האישה ההרה והן ברחם שלה, על מנת להוציא את התינוק אל אוויר העולם. הוא משמש אלטרנטיבה ללידה נרתיקית, כאשר מתעוררים קשיים בלידה או כאשר לידה טבעית עלולה לסכן את האם או את התינוק.
הניתוח יכול להיות מתוכנן מראש, ניתוח אלקטיבי, ואז הוא מתבצע לרוב סביב השבוע ה-39 להריון אלא אם מדובר בניתוח קיסרי חירום, על מנת לתת לעובר מספיק זמן להתפתח כראוי. זה גם יכול להיות ניתוח חירום, במידה והתעוררו בעיות לפני או תוך כדי הלידה, שאז יש לפעול במהירות ולהעביר את האישה לחדר ניתוח – לצורך מניעת מצוקה עוברית וסיבוכים אחרים בלידה שעלולים לגרום לנזקים בלתי הפיכים.
מצב שגרתי, הניתוח עצמו הנו קצר ביותר, פשוט לביצוע ומשך ההחלמה ממנו קצר ביותר.
מתי חייבים קיסרי ומדוע?
יש כמה וכמה סיבות שיובילו להחלטה ליילד את העובר/ים באמצעות ניתוח קיסרי ולא בלידה טבעית.
ניתוח קיסרי קודם – כמחצית מהנשים שילדו בעבר בניתוח קיסרי, יולדות בניתוח קיסרי גם בלידות הבאות, משום שיש סיכון גבוה יותר בלידה נרתיקית אחרי ניתוח קיסרי. עם זאת, ניתוח קיסרי קודם לא מחייב ניתוח קיסרי בהריונות הבאים.
מבנה ראש העובר – הראש של התינוק גדול מכדי לעבור בתעלת הלידה.
עובר גדול – בישראל נהוג להמליץ לנשים על ניתוח קיסרי במידה ולפי הערכת משקל העובר שלהן שוקל יותר מ-4.5 ק”ג, וזאת על מנת להימנע ממצב בו הכתפיים נתקעות בתעלת הלידה אחרי שהראש יוצא.
העובר נמצא במצב שמקשה על לידה נרתיקית – למעשה, כמעט כל מצג שאינו מצג ראש, כמו מצג עכוז. במידה והתינוק לא נמצא במצג ראש, מומלץ להתייעץ עם הגניקולוג לגבי היפוך חיצוני של העובר, אותו מבצעים לרוב סביב השבוע ה-37 של ההריון
סיבוכים בהריון – למשל, רעלת הריון או מצבים אחרים המצריכים השראת לידה יזומה, כפי שניתן לקרוא בהרחבה כאן.
הריון מרובה עוברים – כאשר יש שלושה עוברים ומעלה, ההנחיה היא לעשות ניתוח קיסרי. בהריון תאומים ההחלטה תלויה בגורמים נוספים כמו המצג של העוברים, למרות שהנטיה בדרך כלל הנה ללידה קיסרית גם עם תאומים.
לידה שלא מתקדמת – לעיתים, גם לאחר צירים חזקים, ירידת מים ופתיחה, הלידה נתקעת ולא מתקדמת. כאשר אמצעים אחרים כמו מתן פיטוצין או לידה מכשירנית (לידת מלקחיים או ואקום) לא עוזרים, יש לעשות ניתוח קיסרי על מנת להוציא את התינוק.
מצבה הבריאותי של ההריונית – בעיות בריאות של האם, כמו מחלות לב או סוכרת עשויים להוביל להחלטה על לידה קיסרית.
הרפס גניטלי פעיל ומחלות זיהומיות נוספות כמו איידס – ישנן מחלות ויראליות מסוימות שעלולות לעבור לתינוק בזמן לידה נרתיקית, שאז הרופאים צריכים למנוע אפשרות זאת.
מצב השליה – בעיות עם השליה, כמו שליה נעוצה או שלית פתח בדרך יובילו להחלטה על לידה בקיסרי.
היפרדות שליה – זהו סיבוך מסוכן אשר מביא לכך שהשליה נפרדת מדופן הרחם עוד לפני הלידה, והוא מצריך טיפול רפואי מהיר והפניה לחדר הניתוח לצורך לידה.
מצוקה עוברית – כמו במקרים של בעיות בחבל הטבור או אספקת חמצן מופחתת לעובר לפני או במהלך הלידה, שאז אסור להתעכב בהפניית היולדת לניתוח כאמור.
מתי בוחרים לעשות ניתוח קיסרי?
על אף שניתוח רפואי מתבצע כמעט תמיד משיקולים רפואיים גרידא, יש לעיתים מצבים בהם רופאים מסכימים לניתוח קיסרי גם מסיבות שאינן רפואיות ולמשל, במקרה שהאישה ההרה חוששת מאוד מתהליך הלידה ומהכאבים הכרוכים בו, ואפילו במקרים בהם האישה מעוניינת ללדת בתאריך מסוים.
חשוב לדעת שהניתוח הקיסרי כרוך בסיכונים וסיבוכים, הן לאם והן לתינוק ולכן ארגון הבריאות העולמי והפדרציה הבינלאומית של רופאי הנשים ממליצים לעשות ניתוח קיסרי רק כאשר יש לכך הצדקה רפואית.
סיבוכים וסיכונים שצריך לקחת בחשבון
ניתוח קיסרי אמנם נחשב לבטוח יחסית, עם שיעור סיבוכים נמוך ועדיין, מדובר בניתוח לכל דבר הכרוך בסיכונים וסיבוכים שונים.
הנה כמה מהם:
– היווצרות קרישי דם
– הידבקויות ברחם – סיכון נפוץ יחסית שעלול לגרום לבעיות מורכבות עד כדי אובדן היכולת להרות
– קרע ברחם הנו סיבוך שעלול לגרום לאובדן כמויות גדולות של דם ולעיתים מחייב מתן מנות דם ליולדת
– בעיות נשימה אצל היילוד, במיוחד אם הניתוח הקיסרי מתבצע לפני השבוע ה-39
– דימום מאסיבי ובלתי צפוי בשל פגיעה בכלי דם
– פגיעה בעובר במהלך הניתוח באמצעות איזמל המנתחים
– פגיעה באברי הבטן של היולדת כמו שלפוחית השתן והמעיים
– זיהומים באזור הניתוח, ברחם או באגן, כאשר אלו מטופלים לרוב באמצעות אנטיביוטיקה
– דלקות בדרכי השתן היא תופעה מדווחת על ידי כ-4% מהנשים שילדו בקיסרי
– סיבוכים הקשורים בהרדמה כמו ירידה בלחץ הדם, אובדן תחושת מגע, תגובה אלרגית לחומר ההרדמה ושיתוק
– הופעת צלקת ניתוחים על בטנה של האם
זה המקום להדגיש כי הסיכון העיקרי בניתוח קיסרי הוא הפניה מאוחרת או עיכוב בהפניית היולדת לניתוח קיסרי, מקום שבו הלידה מתעכבת ומסתבכת. במקרים שבהם הרופאים מפנים את היולדת לחדר הניתוח באיחור משמעותי, עלולים להגרם לאם היולדת ובעיקר לתינוק נזקים בלתי הפיכים.
מוכנה לניתוח?
כאשר הניתוח הקיסרי מתוכנן מראש על האישה להיות בצום מוחלט לפחות שש שעות לפני הניתוח ולעיתים לילה. בנוסף, יש לעשות חוקן על מנת לרוקן את הקיבה. בחלק מבתי החולים האישה מתבקשת לשתות חומר סותר חומצה לפני הניתוח על מנת למנוע רפלקס הקאה.
יש שני סוגים עיקריים של ניתוח קיסרי. הניתוח הקלאסי בו מבצעים חיתוך אנכי במרכז הבטן וניתוח עם חתך רוחבי, המקובל יותר כיום. בניתוח זה מבצעים חתך רוחבי בחלק התחתון של הבטן, ממש מעל קו הערווה.
חתך זה נראה טוב יותר וגורם לפחות כאבים בהשוואה לחיתוך האנכי. לפני הניתוח היולדת מקבלת עירוי נוזלי לתוך הווריד ומחוברת לקטטר על מנת לשמור על שלפוחית השתן ריקה במהלך הניתוח.
לאחר מכן היולדת מורדמת, כאשר במרבית המקרים בוחרים בהרדמה אזורית ולרוב אפידורלית, אשר מאפשרת לאישה להיות ערה ולקחת חלק בלידה. בניתוחי חירום עושים בדרך כלל הרדמה כללית.
אחרי ההרדמה, נעשה חתך בבטן ולאחר שהרחם נחשף, מבוצע חתך בקיר הרחם על מנת להוציא את התינוק. לאחר מכן מוציאים את השליה ולאחר מכן סוגרים את החתכים.
בחלק מבתי החולים, במידה והניתוח הוא לא ניתוח חירום ובמידה ולא נשקפת סכנה לאם או לתינוק, מניחים את התינוק על האם מיד לאחר הלידה והיא יכולה להמשיך לשהות לצדו בחדר הניתוח ובחדר ההתאוששות.
אחרי קיסרי
זמן קצר אחרי הניתוח האם מועברת לחדר התאוששות בו היא שוהה לרוב כשעתיים ולאחר מכן עוברת למחלקת יולדות.
מומלץ לקום מוקדם ככל האפשר מהמיטה על מנת למנוע מצב של פקקת ורידים. בין 6 ל-12 שעות אחרי הניתוח מוציאים את הקטטר משלפוחית השתן. זהו גם בערך הזמן בו אפשר להתחיל לשתות. כעבור 12 שעות אפשר לחזור לאכול, אך רק מזונות רכים וקלים לעיכול בימים הראשונים. כחמישה עד שמונה ימים אחרי הניתוח מסירים את התפרים.
כדאי לקחת בחשבון שבשעות הראשונות וגם בימים הראשונים אחרי הניתוח, האישה צפויה עדיין לסבול מכאבים משתנים באזור הניתוח ולכן מומלץ ליטול משככי כאבים אם אין ברירה.
בנוסף, בימים הראשונים יש דימום חזק אשר עוצמתו הולכת ופוחתת עם הזמן וגם צבעו הופך בהיר יותר. בדרך כלל האישה מאושפזת בבית החולים במשך 4-5 ימים אחרי הלידה אם הכל מתנהל כשורה.
השחרור מבית החולים
לאחר השחרור מבית החולים מומלץ לדאוג לעזרה ותמיכה בבית על מנת שהאם תימנע ממאמצים שעלולים לסכן אותה ואת התינוק ותתרכז בהחלמתה ובטיפול בתינוק.
יש כמה הנחיות שכדאי להקפיד עליהן בשבועות הראשונים, כמו הימנעות ממאמץ ומהרמת משאות כבדים, הימנעות מקיום יחסי מין 2-3 שבועות אחרי הניתוח ושתיית נוזלים מרובה. בנוסף, חשוב מאוד לשמור על ההיגיינה של האזור המנותח.
רצוי להימנע מפעילות גופנית מאומצת, אך בהחלט ניתן לצאת להליכות ולעבוד על חיזוק שרירי רצפת האגן באופן מתון ושקול.
לאחר השחרור מבית החולים ובמידה ותחושי באחד או יותר מהסימפטומים הבאים מומלץ לפנות לרופא המטפל בהקדם:
– אדמומיות, נפיחות או מוגלה מאזור החתך
– חום של יותר מ-38 מעלות
– דימום כבד מהנרתיק, בעיקר אם הוא מלווה בקרישי דם גדולים
– כאבים עזים
– אדמומיות או נפיחות ברגל
– קשיי נשימה
– כאבים בחזה
– דכדוך, עצבות ומצב רוח רע שאינו חולף
בכל מקרה, 5-6 שבועות לאחר הניתוח הקיסרי מומלץ לפנות לביקורת אצל רופא נשים פרטי או בקופת החולים שלך.
