הסדרה התיעודית “אמא יקרה לי“, ששודרה בערוץ 10 במשך ששה פרקים בהנחייתה של מיקי חיימוביץ’, היא סדרה המתארת את מסעותיהם של זוגות ונשים בדרכם אל ההורות.
בין אם מדובר באימוץ, פונדקאות או טיפולי פוריות, משפחות חד הוריות או חד-מיניות, המשותף לכל המשתתפים הוא הרצון העז להיות הורים, כשכל אחד בוחר ללכת באחד ממגוון המסלולים הקיימים להורות כיום.
הקשר בין הריון, מיניות, גנטיקה ואהבה
יוצרות הסדרה מציגות תמונה מורכבת, אשר מחברת ומפרקת חתיכות שונות בתצריף שעד לאחרונה נדמה לנו כתמונה אחת שלימה. במובן מסוים היא מדגימה לנו לא רק שינויים טכנולוגיים, אלא גם שינויים תפיסתיים:
האם הריון ומין בהכרח קשורים יחד? בסדרה מוצגים לנו מגוון הריונות שאינם מתחילים במיניות (וגם לא תמיד באהבה), אלא בהפריית מבחנה או בהזרעה מתורם זר או תורם שאינו בן-זוגה של האישה. האם הקשר בין הילד לאימו מתחיל בהכרח בזמן ההריון?
בסדרה אנו רואים תינוקת שאימה לא עברה איתה את תהליך הלידה וההיריון אלא אימצה אותה, ולמרות זאת היא חשה אליה אהבה שאינה נופלת מאהבתה של אם לאחר הלידה.
מי האם – האם היא זו שנשאה את התינוק ברחמה, או זו שאחראית למטענו הגנטי? בסדרה אנו מתוודעים לאם ביולוגית שאינה יכולה לשאת את תינוקה, ולכן משתמשת בשירותיה של אם פונדקאית.
קיראו בהרחבה על: אם פונדקאית מהודו
פרק זה מנתק את הקשר בין הסימביוזה האימהית-עוברית לבין תחושת ההתקשרות שאחרי הלידה, כשהתינוק נמסר לאימו ה”אמיתית”, שעומדת בחדר הלידה ומצפה להולדתו.
כמו כן אנו רואים את אותם זוגות ויחידים שמשתוקקים לילד ומוכנים לעבור סבל נפשי וגופני כדי להשיגו, ועולה השאלה – באיזה מחיר? מדוע הבאת ילדים לעולם היא חלק כל כך חשוב מהקיום שלנו, ומדוע אנו מגנים את אלה שבוחרים שלא לעשות זאת?
אמא יקרה לי – המורכבות שבהריון מתוכנן
בסדרה מוצגת המורכבות בכניסה להורות שאינה ספונטאנית, מורכבות שאינה כוללת אך ורק את המורכבות הפרוצדוראלית שדורשים טיפולי הפוריות, הפניה לפונדקאית או לאימוץ, אלא בעיקר את המורכבות הרגשית של המעורבים.
אחד הכוחות של הסדרה הוא ביכולתה להעביר את המורכבות הזוגית סביב טיפולי הפוריות. לא מדובר רק בתחושות סביב הגבריות או הנשיות שחווה בן-הזוג שאינו פורה, אלא מסתבר כי אין זה משנה – שני בני הזוג מושפעים באותה מידה (גם אם בדרכים שונות מאוד) מטיפולי הפוריות שנכשלים.
קיראו בהרחבה על: בעיות פוריות בקרב גברים
גם הגברים מוטרדים מהדאגה לבת-הזוג, מהכאב על הטיפולים שהיא עוברת ומהקושי בכך שהם לא יכולים לסייע לה ולהקל על הכאב. הנשים חוות את הכישלון על גופן, ואילו הגברים חווים אותו דרכן.
במידה זו חשפה הסדרה את הקשר הלא מדובר בין טיפולי פוריות לקשיים בזוגיות, שיש לתת עליו את הדעת בטיפול בזוגות שנמצאים בתהליך ממושך של טיפולי פוריות.
מורכבות נוספת אנו רואים בין חיה לבין הפונדקאית שלה, תמר, שעומדת בפני טיסה לכנס בחו”ל. כיצד ישנו קושי לחלוק את העובר בין שתי אימהות, שאחת נושאת אותו בבטנה, והשנייה אחראית לקוד הגנטי שלו, ועד כמה קשה החוויה של חוסר השליטה על ההריון, כמו גם חוסר היכולת להתחבר לעובר – לחוש את תנועותיו, ולדעת שהוא בסדר.
התהליך שעובר הצופה
כצופה נעתי בין ייאוש לתקווה, ממש כפי שנעים הזוגות על המסך. כמוהם רציתי שטיפולי ההפריה יצליחו, שבדיקת הדם תהיה חיובית, ושיהיה סוף טוב. כשנגמר הפרק ללא תקווה עבור בני הזוג, כאבתי.
וכשהפרק הסתיים בהיריון או בלידה מוצלחת, התרגשתי. במובן זה הצליחו יוצרות הסדרה להעביר לצופים את רכבת ההרים הרגשית שעוברים ההורים בציפייה לילד המיוחל.
הריון הוא חוויה שמציפה חרדות וקשיים, לצד הרבה מאוד שמחה ואושר. מסעם של בני הזוג רק התחיל בניסיונות להרות, והקושי לא יסתיים עם תשובה ההריון החיובית. עם זאת התשוקה, האומץ והעקשנות של הדמויות להצליח ולהגשים את רצונם בהורות מהווים מקור של השראה לכל מי שעומד בפני הכניסה להורות.
לקריאה נוספת: דיקור סיני כחלק מטיפולי פוריות
