טחורים הם כלי דם באזור פי הטבעת, במצב רגיל הם מהווים חלק ממערכת העיכול ומסייעים בהתאמת האזור להפרשת היציאות. במהלך הריון שגרתי נשים רבות סובלות מהתופעה.

ישנם טחורים פנימיים הממוקמים בתוך הרקטום וטחורים חיצוניים הממוקמים בפי הטבעת. ורידים אילו הופכים מציקים וכואבים כאשר הם מתנפחים.

נהוג לחלק את תופעת הטחורים לשלוש דרגות:

• הטחורים מתנפחים – מצב זה יכול להיות א-סימפטומטי או להתבטא בתופעות כגון גרד ואי נוחות באזור פי הטבעת, כאב בזמן מתן יציאה או דימום קל.
• יציאת הטחורים מחוץ לגוף, עם חזרה שלהם פנימה – במצב זה ישנם כאבים ולעיתים דימום בעת מתן צואה וכן אי נוחות בישיבה ובהליכה. סביב פי הטבעת יתהוו תפיחות אדומות שיחזרו למקומן בתוך פי הטבעת בשינויי תנוחה.
• יציאת הטחורים מחוץ לגוף, ללא חזרה שלהם פנימה – גם במצב זה יש אותן התופעות והן יכולות להחמיר ובמקרים קיצוניים לגרום לכאבים עזים המלווים בעליית חום, צמרמורת ואף נמק של שרירית.

ממה נגרמים טחורים?

טחורים נגרמים בגלל לחץ על אזור המפשעה. הלחץ מוגבר בזמן ההריון על אזור זה ממספר סיבות:

• עצירות – כתוצאה משימוש בתכשירי ברזל להעלאת ההמוגלובין או בגלל האטה בפעילות המעיים האופיינית להריון. בניסיון ללחוץ את הצואה החוצה, נגרם לחץ גם על אותם כלי דם.
• עליה בנפח הדם והאטה בהחזר הורידי – מצב זה גורם להתנפחות כלי דם בפלג הגוף התחתון אשר עלול להתבטא בטחורים או בדליות.
• לחץ של הרחם והעובר על המפשעה – מצב זה יוצר לחץ נוסף על כלי הדם של הרקטום ופי הטבעת.
• לחץ בלידה – לאחר הלידה תיתכן התפרצות של טחורים כתוצאה מהלחץ שנוצר על כלי הדם באזור תוך כדי הצירים ובמהלך הלידה.

כ-20% מן הנשים סובלות מטחורים בתקופת ההיריון או לאחר הלידה. הנטייה לטחורים היא לעיתים תורשתית וקיימים גורמי סיכון הקשורים בתזונת האישה ובהתנהלות הכללית שלה. נשים שסובלות מדליות או שסבלו מטחורים בעבר או בהריונות קודמים נמצאות בקבוצת סיכון ללקות שוב בטחורים.

דרכי מניעה וטיפול

ניתן להימנע מהיווצרות טחורים או מהחמרה שלהם באמצעות מס’ פעולות פשוטות:

• יש לשתות כמות גדולה של נוזלים (עדיפות למים) על מנת למנוע יציאות קשות.
• יש לאכול מזון המכיל סיבים תזונתיים: פירות וירקות חיים, לחם מקמח מלא ומזונות מדגנים מלאים ולהימנע ממזונות ומשקאות הידועים כגורמים לעצירות כדון קפה ובננות.קיראו בהרחבה: דיאטה ותזונה מאוזנת ובריאה בהריון
• יש לבצע פעילות גופנית על בסיס קבוע (אין צורך בפעילות מאומצת) ולהקפיד על הליכה במטרה לעודד פעילות מעיים. ניתן גם לשכב על הגב עם כרית להרמת האגם על מנת לעודד זרימת הדם לפלג הגוף העליון. יש להימנע מישיבה ממושכת ומעמידה לאורך זמן.
  

  

• אם יש צורך בשימוש בתכשיר ברזל יש לבחור תכשיר שאינו גורם לעצירות ובמקרה הצורך לבחון החלפתו בתכשיר אחר.
• יש להימנע מישיבה ממושכת ומאומצת בשירותים או מהתאפקות ממושכת. יש להרפות את השרירים ולאפשר פעילות מעיים לא מאומצת, גם אם הדבר דורש זמן ממושך.
• יש לשמור על היגיינה של האזור ולהעדיף שימוש בנייר טואלט רך או במגבונים לחים למניעת פציעה. ניתן להשתמש במגבונים ייעודיים המכילים חומרים טבעיים המסייעים בהצרת כלי דם. אם ישנה אפשרות, מומלץ לשטוף את המקום במים קרירים מספר פעמים ביום.
• ניתן להקל על התופעה באמצעות ישיבה באמבטיה של מים קרירים. המים הקרירים מסייעים בכיווץ כלי דם ובהפחתת הכאב והרגישות במקום. אפשר לבצע קומפרסים של קרח למשך דקות ספורות.
• אפשר לשבת על גלגל ים מנופח קלות או כרית “בייגלה” שימנעו לחץ של משטח הישיבה על הטחורים. אין להשתמש בשיטה זאת אחרי הלידה אם ישנם תפרים או קרעים באזור.
• משחות שונות ופתילות (נרות) המכילים מרכיבים טבעיים כגון שמן זית והממליס, מרכיבים הומאופטיים או מרכיבים פרמקולוגיים יכולים גם הם לסייע בכיווץ כלי הדם ובאלחוש המקום וניתן לרכוש אותם גם ללא מרשם רופא. ישנן משחות המכילות סטרואידים והן יעילות מאוד כנגד תחושת הצריבה, אולם מומלץ להיוועץ ברופא לפני השימוש בהן.קיראי על: טיפולים אלטרנטיביים לנשים בהריון
• תרופות, משחות וזריקות במרשם רופא המכילים חומרים פעילים חזקים במיוחד, יינתנו לנשים הסובלות מן התופעה באופן קשה.
• נטילת כדורים נגד כאבים המותרים לשימוש בזמן ההריון.
• במקרים של כאב קיצוני עם החמרה והיווצרות פיסורה (פצע של פי הטבעת), ייתכן שפרוקטולוג מומחה ימליץ על ניתוח ניקוז או קשירה של הטחורים. ההעדפה היא שלא לבצע פרוצדורות אילו בזמן ההריון כיוון שההנחה היא שלאחר הלידה צפוי שיפור במצב עקב העלמות גורמי הסיכון הקשורים בהריון. יחד עם זאת טיפול כזה איננו פוגע בהריון ובמקרה הצורך אכן יבוצע.

לסיכום, טחורים הינה אחת מתופעות הלוואי הנפוצות בתקופת ההריון, היא איננה מסכנת את ההייון והעובר אך עלולה להסב אי נוחות קשה וכאבים לאשה ההרה.

ניתן למנוע להקל על התסמינים ובמקרה הצורך לבצע גם התערבות רפואית: תרופתית או ניתוחית על מנת לפתור את הבעיה.

לקריאה נוספת: להתמודד מול צרבת בהריון