קיום יחסי מין בתקופת ההריון הינו סוגיה, אשר הדעות חלוקות לגביה בעולם הרפואה. בעבר נחשב התחום טאבו – יחסי מין בתקופת ההריון נאסרו מחשש לסיכון ההריון ופגיעה בבריאות האם והעובר.
האישה הפכה לכלי ייעודי, שתפקידו להביא ילד לעולם, התמקדות במשימת ההריון והתעלמות מהמישור הזוגי וצורכי שני בני הזוג, המוסיפים להתקיים גם בתקופה זו.
עם השנים גברה המודעות לחשיבות המשך קיום יחסי מין גם בתקופת ההריון מתוך תפיסה, כי התנזרות מהם עלולה להשיג את המטרה ההפוכה: לפגוע בקשר הזוגי ולעורר מתיחות מיותרת, אשר עשויה להשפיע לרעה על ההריון.
כיום, לצידם של רופאים המחזיקים עדיין בדעה שעדיף להימנע מקיום יחסי מין בתקופת ההריון, קיימים גורמים אחרים, מתחומי הרפואה והפסיכולוגיה, הרואים בכך הזדמנות מצויינת לחיזוק הקשר בין בני הזוג ולשיפור מערכת היחסים טרם התווספות הצלע החדשה למשפחה.
עם זאת, בקיום יחסי מין בתקופת ההריון יש לנהוג בזהירות ותוך שימת לב לנוחות האישה ובטיחותה.
חשוב לזכור כי נשים בקבוצות סיכון ללידה מוקדמת, נדרשות לבצע התייעצות מוקדמת עם רופא בנושא.
מומלץ לקרוא על: מהו הריון בסיכון?
דימוי גוף האישה במהלך ההריון
קיום יחסי מין בתקופת ההריון אינו נועד לסיפוק הצרכים הגופניים של האישה בלבד ונודעת לו חשיבות רבה דווקא בתחום הרגשי.
תקופת ההריון מתאפיינת בשינויים פיזיולוגיים והורמונליים בגופה של האישה: העלייה במשקל, התנפחות השדיים והעייפות הרבה נותנים אותותיהם לצד מתח וחרדה טבעיים מתהליך ההריון והלידה הצפויה.
יחסה של האישה לגופה בתקופת ההריון מתאפיין באמביוולנטיות: קיימות נשים, הנהנות ממראה בטנן התופחת וחשות זוהרות ונחשקות מאי פעם. בעוד שנשים אחרות מתוסכלות מבטנן ומרגישות כבדות ולאות.
בהתאמה, לדימוי גוף האישה בעיני עצמה במהלך ההריון השפעה על מיניותה ועל מידת העניין שתגלה בקיום יחסי מין: נשים המרוצות ממראה גופן במהלך ההריון נכונות יותר לקיים יחסי מין בתקופה זו לעומת נשים, המרגישות מעוותות ומגוחכות, אשר החשק המיני שלהן ירוד לאורך חודשי ההריון, ובעיקר בשליש הראשון והשלישי.
יחסי מין כמענה לצורך רגשי
מחקרים שנערכו בתחום הצביעו על כך, שמעבר לצורך בגירוי פיזי ופורקן מיני, קיום יחסי מין בהריון מציע ערך מוסף של קרבה וחיזוק הקשר הזוגי.
למידע נוסף לחצי: כיצד יעוץ זוגי יכול לסייע לך בתקופת ההריון?
נשים הרות נזקקות בתקופת ההריון לתמיכה ולהבעת חיבה מצד בני זוגן בכדי להתגבר על הדימוי העצמי המעורער, מצבי הרוח המשתנים והתופעות הגופניות אשר נלוות להריון.
המגע הגופני בשעת קיום יחסי המין – חיבוק, נשיקה וליטוף, תורמים להעלאת ערכה של האישה בעיני עצמה וגורמים לה לחוש שוב רצויה ונשית, והאקט המיני מאפשר פריקת מתחים ולחצים, הכרוכים בסטטוס ההריוני.
הגבר ויחסי המין בהריון
לא רק האישה נזקקת לתמיכתו של בן זוגה ולאישור, כי היא מוסיפה להיות נחשקת ומושכת בעיניו בתקופת הריונה, כי אם גם הגבר, המבקש לדעת שאשתו ממשיכה להתעניין בו ובמערכת היחסים הזוגית ולא רק בעובר המתפתח ברחמה.
רתיעה של גברים מקיום יחסי מין במהלך הריון יכולה לנבוע ממספר סיבות: חשש קדמון לפגיעה באם ובעובר כתוצאה מהחדירה או מזיהום הנרתיק; דחייה גופנית ממראה בת הזוג ההרה; תחושה בלתי מוסרית לקיים יחסי מין בעוד העובר צופה בכך וכן קנאה במיקוד תשומת הלב הכללית באישה ובהריון, אשר מפחיתה את החשק המיני של הבעל.
מצידו השני של המתרס קיימים גברים, אשר מראה בת זוגם ההריונית מגרה אותם ומגביר את חשקם מיני.
לתפיסת האישה את עצמה וגופה במהלך ההריון, המסרים המיניים שהיא משדרת ומידת העניין שהיא מגלה במין, השפעה על תחושות הגבר בנושא.
קיום יחסי מין בהריון – הלכה למעשה
הקו המנחה בכל הקשור בקיום יחסי מין בתקופת ההריון הינו הקשבה לרצון האישה ולצרכיה, תוך הקפדה על בטיחותה ונוחותה ושיתופו של בן הזוג.
נוהגים מיניים משותפים, אשר עינגו את בני הזוג בעבר, עשויים להיות מהנים פחות בתקופה זו. כך: מגע בשדיים הגדושים והכואבים, יחסי מין אוראליים עקב הפרשות מוגברות מהנרתיק וכדומה.
בתקופת ההריון, על בני הזוג לגלות פתיחות ויצירתיות ולנסות למצוא את התנוחה המתאימה ביותר עבור שניהם. לרוב, התנוחה הקלאסית המיסיונרית בה האישה שוכבת על הגב אינה נוחה ככל שההריון מתקדם והבטן גדלה.
תנוחה צידית, כאשר הגבר נמצא מאחורי האישה או כאשר האישה מעליו עשויות לענות על הצרכים המשתנים בתקופת ההריון.
הגבלות על קיום יחסי מין בהריון
באופן עקרוני, אין מניעה לקיים יחסי מין בתקופת ההריון ולא קיים חשש שאקט החדירה יגרום לפגיעה בעובר, אשר נתון בנוזל מי השפיר ומוגן היטב בחלל הרחם.
הסיכון הטמון בקיום יחסי מין בתקופת ההריון, לגביו קיימות דעות חלוקות, הינו באפשרות של זירוז הצירים. קיימת אסכולה המאמינה, כי ההתכווצויות הרחמיות אשר נלוות לאורגזמה הנשית יכולות לגרום ללידה מוקדמת. מאידך, יש הסבורים, כי דווקא אי הגעה לפורקן מיני במהלך ההריון תורמת ללידה מוקדמת.
כיום קיימת הסכמה, כי במידה והאישה אינה נמצאת בקבוצת סיכון ללידה מוקדמת, הרי שאין סיכון בקיום יחסי מין בהריון והדבר אף רצוי.
קריאה מורחבת: טיפול ודרכי התמודדות עם לידת פג
לגבי הסברה, כי הפרוסטגלנדינים, החומרים המצויים בזרע הגבר ועשויים לעורר פעילות רחמית, תורמים להחשת לידה מוקדמת, מאמינים כיום, כי לידה עקב כך תיגרם רק שעה שהרחם והגוף מוכנים לקראתה.
עם זאת, קיימות נשים, המצויות בסיכון מוגבר ללידה מוקדמת, אשר מחוייבות להתייעץ עם הרופא המטפל בעניין קיום יחסי מין בהריון, וביניהן:
נשים שחוו בעבר לידות מוקדמות, נשים הסובלות מדימום בשלבים ההתחלתיים של ההריון, נשים שעברו הפלות חוזרות בעבר, מקרים של אי ספיקת צוואר הרחם, שיליית פתח, חשד לירידת מים, צירים מוקדמים, וכן בהריונות מרובי עוברים – בעיקר בשלישי השלישי להריון.
בואי לקרוא גם על: זוגיות חדשה לאחר הלידה
