מסך הערפל: איך באמת משפיעים המסכים על ילדינו?

אם אתם קוראים את הכתבה הזו, 99% שאתם מסתכלים על מסך (יכול להיות שהדפסתם אותה, אבל אנחנו בספק). בעוד רגע קל תקבלו הודעת וואטסאפ ותפנו אל המסך בכדי להשיב עליה.

לאחר מכן תרצו לבדוק אילו סרטים מציגים הערב בסינמה סיטי, ושוב תפנו אל – נכון, המסך. זמן המסך היומי שלנו עצום, ורק הולך וגדל, משום שהפעולות שאנו מבצעים באופן מקוון ו/או דיגיטלי הולכות ומתרבות בקצב שקשה לעמוד בו.

מסכים אינם ״דבר רע״ כשלעצמו. לא ניתן להפריז במידה שבה הם מקלים על חיינו, מנגישים לנו מידע וידע אינסופיים, חוסכים זמן, מצמצמים פערים, מקרבים אותנו לקרובינו במובנים רבים – ורשימת היתרונות עוד ארוכה.

אלא שכמו כל דבר בעולם, גם למסכים יש שני צדדים, ובד בבד עם כל הטוב, השפע והקדמה שמביאים איתם הסמארטפונים, הטאבלטים והמחשבים, הם צופנים בחובם גם סכנות ואתגרים, וביתר שאת כאשר מדובר בילדים שלנו.

לא, מובן שלא נגזור כל תועלת מהרחקת הילדודס מהקדמה, אבל כהורים וכ״מבוגר אחראי״ תפקידנו הוא לנסות ולמזער את נזקי ״הצד האפל״ של זמן המסך, על מנת שהזאטוטים ימקסמו את היתרונות של כל מה שהמאה ה-21 מאפשרת להם לקבל דרך המסכים.

הטוב, הרע והמכוער

על פי השנתון הסטטיסטי של המועצה לשלום הילד, 87% מהילדים בגילי 7-17 בישראל גולשים באינטרנט לפחות שעתיים ביום, כאשר כ-60% מהם מסתובבים ברשת משך 4 שעות ביום ושליש מהם כ-4-6 שעות או יותר. מרבית הגלישה המקוונת המבוצעת על ידי ילדי ישראל היא לצרכי תקשורת עם חברים, צפייה בסרטים ובסדרות וחיפוש אחר מידע.

זאת ועוד, חצי מהגולשים בקבוצת הגיל משחקים במשחקים אונליין. אלה הנתונים היבשים. וההשלכות?

נתחיל מהטוב: המסכים מספקים מקור לבידור, שעשוי להעשיר את עולמו של הילד ולהעניק להורים פסק זמן שבו יוכלו לסיים את עבודתם, להכין ארוחה או ״סתם״ להיות קצת עם עצמם. כמקור תקשורת, המסכים מאפשרים לילדים לתקשר עם חברים, בני משפחה והקהילה, וגם להיות זמינים להוריהם כשהם מחוץ לבית, מה שמוסיף לביטחונם האישי.

הם יכולים לגשת למקורות מידע חיוניים, ללמוד כאוות נפשם ולנווט בבטחה, ושימוש באפליקציות לימודיות והבנה של האופן בו מכשירים אלקטרוניים ומקוונים עובדים תקל עליהם את ההסתגלות למכשירים דומים שבהם ייתקלו במהלך לימודיהם בבית הספר.

זאת ועוד, אפליקציות התומכות בהתנהגות בריאה, כמו סיוע בשמירה על שגרת אימונים או בביצוע בחירות תזונתיות נכונות, עשויות לתרום למצבם הבריאותי, ואי אפשר להפריז בכוחו ובחשיבותו של המסך בתקופת הקורונה הקיצונית: ב-2020 היו המסכים הצלה של ממש למבוגרים ולילדים כאחד.

את כל הטוב הזה אף הורה שפוי לא ירצה למנוע מילדיו, מה גם שהשארת הילד מאחור בזמן שהעולם שועט קדימה אינה דבר שיסייע להתפתחותו כאינדיבידואל בעולם. אבל יש גם רע במסכים, ואפילו לא מעט, וללא הבנה ואצבע הורית על הדופק בכל הנוגע לשימוש הילדים במכשירים אלקטרוניים, ההשלכות עלולות להיות קשות.

מכיוון שחשיפה קונסיסטנטית למסכים היא תופעה צעירה יחסית, טרם ידועות עד תום תוצאות השימוש האינטנסיבי בהם, אך כבר כיום מחקרים התנהגותיים מצביעים על תופעות כמו הפרעות קשב וריכוז או עיכובים בהתפתחות הקוגניטיבית הנגרמות בעקבות חשיפה ממושכת למסכים בגילים צעירים.

אחת הסכנות הגדולות הגלומות בזמן מסך מצטבר הוא השמנת יתר. הישיבה הממושכת מול המסך באה על חשבון פעילות גופנית, מה גם שלעתים העיסוק במסך מלווה באכילת מזונות משמינים וחטיפים בהיסח הדעת. כשאנחנו מוסחים – איננו ערים לתחושת השובע, וסכנת עודף המשקל שצופנים המסכים כבר מוכרת באופן רשמי על ידי האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (AAP).

מהשמנת יתר וחוסר בפעילות גופנית קצרה הדרך לבעיות במערכת כלי הדם והלב, לרבות היצרות עורקים, שינויים ברמות הכולסטרול, רמות גבוהות מדי של אינסולין בדם ומחלות כרוניות כמו סוכרת, לחץ דם גבוה ומחלות לב. זמן מסך ממושך יכול גם להביא לבעיות בחילוף החומרים וברמות של הורמונים מסוימים, כמו קורטיזול, מה שעלול לפגוע ביכולת ההתמודדות עם מצבי לחץ.

תחום נוסף אשר נמצא בסיכון גבוה להיפגם עקב זמן מסך ממושך הוא השינה. על פי נייר עמדה שפרסמה ההסתדרות הרפואית כבר ב-2014, שימוש במסכים לפני שהולכים לישון עלול להשפיע לרעה על הרגלי השינה, מה שבתורו עשוי להשפיע על ההתפתחות, ההתנהגות, מצב הרוח ויכולת הלמידה של הילד, ולתרום להתפתחות חרדה ולקיצור משמעותי בשעות השינה, עם פגיעה באיכותה.

מסכים מביאים לעוררות ולפגיעה בשעון הביולוגי, מה שיכול ליצור מתח כרוני ולפגום בתפקוד הקוגניטיבי. ההפרעות בדפוסי השינה עלולות להוביל לאינסומניה ולשנות את רמות ההורמון מלטונין, מה שעשוי בתורו להשפיע לרעה על המערכת החיסונית ולגרום לסוגים של סרטן, לא עלינו.

מבחינת התפתחות הילד, גישה מוגזמת למסכים עלולה להגביר את הסיכוי לקשיים רגשיים וחברתיים ולבעיות קשב. מחקרים מעידים על השפעה שלילית של זמן מסך על חלקים במוח, על עיכוב בהתפתחות שפה, על הופעת בעיות קשב וריכוז, על פגמים ביכולות החשיבה ועל עיכוב בפיתוח מיומנויות חברתיות.

החשיפה של ילדים רכים למסכים יכולה להביא לשינוי במבנה המוח ולפגיעה בשלמות החומר הלבן, שהוא הרקמה האחראית על התקשורת הפנימית במוח (העברת מידע בתוך מערכת העצבים). בעקבות זאת, ילדים יפגינו כישורי שפה, קוגניציה ואוריינות נמוכים יותר. נוסף על כך, אינטראקציה מופרזת דרך מסכים מרחיקה את הילד ממפגשים ״בשר ודם״, דבר אשר המעכב אף הוא התפתחות של מיומנויות חברתיות ואישיות חיוניות.

בעיות גופניות נוספות שחשיפה ארוכה למסכים עלולה לגרום הן בעיות ראייה, כמו ראייה כפולה, בעיות אורתופדיות, למשל בעיות ביציבה ועומס על שרירי הצוואר, השפעות נוירולוגיות, כגון התמכרות עקב פעילות יתר של המעביר העצבי דופמין, ונזק להתפתחות המוח, שיכול להיגרם ממשחקי מחשב, המפעילים רק את אזורי המוח הקשורים לראייה ולתנועה מבלי להפעיל את אלה הנוגעים ללמידה, לזיכרון ולרגשות.

קרינת ה-Wi-Fi והסלולר מצדה עלולה לגרום לגידולים מוחיים, להיפראקטיביות ולפגיעה בתהליכי התיקון של התאים.

את רשימת הנזקים המבהילה נחתום בחשיפה לתכנים מזיקים: האינטרנט רווי בתוכן אלים, פורנוגרפי ופדופילי ובציידים שכוונותיהם רעות, והרשתות החברתיות גורמות לעתים לתחושות מוקצנות. בגיל ההתבגרות, אשר במהלכו גם ככה התנודות הרגשיות אינן בשיא האיזון, הרשתות החברתיות עלולות להגביר תחושות של בדידות, פגיעה, עלבון, השפלה ודיכאון.

מחקר העלה שפחות זמן חשיפה למסכים ויותר פעילות גופנית מפחיתים תסמיני דיכאון בקרב ילדים.

יש טוב, יש רע, וכמו בכל התפתחות והתקדמות שהעלו את העולם על מסלול חדש – על מנת להפיק את המרב מהפלוסים (אפשרויות תקשורת מדהימות ונגישות אדירה למידע) עם מינימום תופעות לוואי – המפתח הוא התמודדות יעילה עם המינוסים.

עשו זאת נכונה

מכיוון שהגילים הצעירים הם חלון הזדמנויות אדיר להשרשת התנהגויות בריאות, יש חשיבות קריטית למתן דגש לזמני מסך ״נכונים״ ומועילים בקרב זאטוטים.

הנה ההמלצות הרווחות, בהתפלגות לפי גילים ושלב התפתחותי:

גיל 0 עד שנתיים: לצנזר זמן מסך כליל, לרבות הרחקת העולל מהטלפון וויתור על טלוויזיה ברקע. מדובר בשנים קריטיות להתפתחות הנפש ובמהלכן מומלץ לעודד משחק פעיל ולא יושבני, שיחה או פעילות חברתית. פעילויות בישיבה צריכות להיות תחומות לקריאת ספרים, למשחקי קופסה, להרכבת פאזלים וכדומה. מגיל שנה וחצי אפשר לחשוף את הילדים למדיה דיגיטלית איכותית, בצפייה קצרה ומשותפת עם הורה.

גיל שנתיים עד 5: לאפשר זמן מסך מצטבר של עד שעה ביום, במקסימום, כאשר צפייה בסרטים צריכה להיעשות בליווי הורה. יש להתאים את התכנים לגיל, לדאוג שהתמונות לא יהיו קופצניות מדי ולשמור על ווליום סביר. פעילות במהלך היום ושינה מספקת בלילה חיוניות להתפתחות בריאה של הקטנטנים, והצמדות למסכים תסכן זאת.

ילדים בגיל בית הספר: זמן מסך של עד שעה וחצי ביום (כולל טלוויזיה!). יש לפקח על התכנים ולוודא שהם מעשירים ומתאימים לקבוצת הגיל. מגיל 16 ניתן להעלות את זמן המסך המקסימלי לשעתיים ביום.

מומלץ להשתמש באפליקציות לפיקוח הורי על זמן המסך, על היסטוריית גלישה ועל סוג השיח בוואטסאפ, למניעת מקרים של בריונות בקרב קבוצת הגיל או פיתוי על ידי טורף מבוגר.

נוסף על אלה, להלן מקבץ עצות המתאים לכל גיל:

• לייצר אזור סטרילי ממסכים בזמן הארוחות וכשעה לפני זמן ההשכבה.
• להקפיד על סיפור שיח בין ההורה לילד לפני השינה.
• לעורר עניין בספרי נייר בקרב ילדים שכבר קוראים. קריאה מורידה את לחץ הדם.
• לעודד יציאה לטיול או ביצוע פעילויות גופניות אחרות.
• לשמירה על גמישות העיניים, יש להתנתק ממסכים בכל 20 דקות למשך 20 שניות ולהעביר את מיקוד הראייה לעצם הנמצא במרחק של 6 מטרים לפחות.
• לדאוג שחדר הילדים יהיה סטרילי ממסכים (כולל טלוויזיה ומחשב).
• לשחק עם הילד במשחקים קופסה, במשחקים פיזיים או בכל משחק אחר שיפתח את המיומנויות המוטוריות והחברתיות שלו.
• לבשל עם הילד כתחליף מפתה למסכים.

מעל לכל – אין כמו דוגמה אישית. ככל שנצמצם בעצמנו את זמן המסך (ונועיל לבריאותנו הגופנית והנפשית), כך ילדינו יספגו סדר יום שבו יש מקום מידתי למסכים ולמכשירים אלקטרוניים.

עם כל הפונקציות שהמסכים ממלאים בחיינו, זו אינה משימה קלה, אך עלינו לשים אותה במקום גבוה בסדר העדיפויות, על מנת שלא ירד המסך על ההתפתחות הגופנית, הנפשית והחברתית התקינה של ילדינו, היקרים לנו מכל.