על תופעה של שארית שליה ברחם לאחר לידה או הפלה

השליה היא איבר הצמוד לדופן הרחם ומעביר את המזון, החמצן וחומרי הפסולת בין דם האם לדם העובר שבחבל הטבור. השליה אמורה “להיוולד” ולצאת בשלמותה מן הרחם כרבע שעה עד חצי שעה מתום לידת התינוק, בהשפעת הצירים. עם זאת, מוכר גם מצב נדיר ומסוכן בו שארית של השליה עלולה להישאר ברחם.

מתי עלולה להימצא שארית שליה?

שארית של השליה עלולה להיוותר כשהיא נטועה בדופן הרחם לאחר לידה קיסרית, לאחר הפסקת הריון יזומה, הפלה טבעית או הפלה דחויה, ואפילו אחרי לידה טבעית. לעיתים נוהגים רופאים לנסות לזרז את יציאת השליה בתומה של לידה טבעית על ידי משיכת חבל הטבור, מה שעלול לגרום להתנתקות חלק מהשליה.

ההקפדה של הצוות הרפואי על הוצאת כל שאריות השליה בתום התהליך חשובה במיוחד בהתערבויות מלאכותיות כמו ניתוח קיסרי או הפלה יזומה. השכיחות של הישארות שליה היא הגבוהה ביותר בהפלות מלאכותיות, שם היא מתרחשת ב 1-2 אחוזים מכל ההפלות.

תסמינים וסימפטומים

החשד להישארות שליה יכול לעלות עקב דימומים בלתי סדירים או מוגברים, על ידי הופעת קרישי דם – שעשויים גם להיות בעצמם שאריות מההיריון – וכן על ידי הופעה של חום וכאבים אחרי הלידה או ההפלה.

מצד שני, ירידה משמעותית בדימום הווסתי לאחר לידה או הריון יכולה אף היא להיות סימן להישארות שליה. אם הופיע אחד מהסימפטומים האלה יש לגשת לבדיקת אולטרסאונד או היסטרוסקופיה בהקדם האפשרי כדי לשלול אפשרות של הישארות שרידים מהשליה ברחם. ייתכן גם מצב של השארות שליה ללא סימפטומים, בייחוד אם הדבר התרחש אחרי לידה טבעית.

כיצד ניתן לאבחן את קיומם של שאריות השליה?

לאחר יציאת/הוצאת השליה מן הרחם, נהוג שהצוות הרפואי בודק אותה וויזואלית כדי להתרשם אם היא שלמה או לא. מלבד זאת, על מנת לוודא שהרחם נקי ולא נותרה בו שארית שליה חשוב לבצע בו בדיקה ידנית וגם בדיקת אולטרסאונד, בייחוד אחרי ניתוח קיסרי או הפלה.

6 שבועות לאחר לידה טבעית, מופנות נשים באופן שגרתי לסריקת אולטרסאונד של חלל הרחם, המיועד בין השאר לוודא שלא נותרו בו רקמות מההיריון. אם הופיעו אצל היולדת התסמינים העלולים להעיד על השארות שליה, כגון דימום, יש להגיע לרופא כדי להקדים את בדיקת האולטרסאונד.

קיראי: זכויות היולדת – חופשת לידה

בהתאם למקרה ולממצאי האולטרסאונד, אפשר לבצע אחר כך גם היסטרוסקופיה אבחנתית כדי לאשר או לשלול קיום שארית שליה. מדובר בתצפית על הרחם באמצעות סיב אופטי המוחדר לתוכו, תוך כדי הרחבת הרחם באמצעות הזלפה של תמיסה פיזיולוגית או החדרה של גז. הטיפול מבוצע ללא צורך בהרדמה או אלחוש והמטפל והמטופלת רואים התוצאות על מסך ווידאו בזמן אמת.

הסיכונים בשארית שליה

הישארות שארית של השליה ברחם  עלולה לסכן את פוריותה ובריאותה של האישה ויש לטפל בה בהקדם האפשרי. לאחר הלידה הרחם מתכווץ בחזרה והחלל שבו נסגר. שארית השליה מפריעה לכיווץ הזה ועלולה ליצור דימומים, הידבקויות ודלקות ברירית הרחם.

לקריאה נוספת: הפריה חוץ גופית ללא שימוש בהורמונים

ככל שממתינים יותר זמן, גדל הסיכוי שהרחם אחרי הוצאת שארית השליה יהיה מצולק, מה שישפיע על הסיכוי להיכנס להריון בעתיד, פגיעה שעלולה להגיע עד כדי עקרות. שארית שליה עלולה להביא לירידה בכמות הדימום של הווסת לאורך זמן עד להיעלמותו, מה שמביא לפגיעה קשה בסיכוי להרות.

היא גם עלולה להביא לזיהום רחמי אשר מחמיר את המצב עוד יותר, עד למצב הקרוי תסמונת אשרמן – הידבקויות חוזרות ונשנות בחלל הרחם שמביאות לחסימתו החלקית או המלאה. הנזק לרירית הרחם, גם אם טופלו ההידבקויות, עלול לפגוע ביכולתו של הרחם להכיל הריון מלא בעתיד ולהביא להפלות חוזרות ונשנות.

קיראו בהרחבה על עילות לתביעת רשלנות רפואית בלידה

דרכי טיפול

במידה ונצפה באולטרסאונד ממצא קטן – שעשוי גם להיות לא יותר מקריש דם גדול – ייתכן שהרופא יסתפק במתן תרופה להתכווצות הרחם שתגרום לרחם לפלוט אותו החוצה.

לעיתים לא ברור אם יש ברחם קרישי דם שנשארו מהלידה או שאריות שליה. במקרה זה עדיף ליתר בטחון לבצע היסטרוסקופיה אבחנתית, בייחוד אם הקרישים גדולים מכדי לצאת בדימום מהרחם וייתכן שביניהם חבויה גם שארית שליה.

אם מדובר בממצא גדול שלא יכול להיפלט בעצמו מהרחם, סביר להניח שמדובר בשארית שליה. ניתן להוציא את השארית באמצעות גרידה, אולם מומלץ להוציאו בהיסטרוסקופיה ניתוחית, אשר מצמצמת את הנזק האפשרי לרירית הרחם.

גרידה היא תהליך המבוצע באופן עיוור, ועלולה לגרום בעצמה להידבקויות ברירית הרחם, או לפספס חלק מהשליה. אדרבה, מקרים רבים של השארות שליה מתרחשים דווקא אחרי גרידה שבוצעה כחלק מהפסקת הריון.

קיראי על הפסקת הריון יזומה באמצעות כדורי מפיג’ין

היסטרוסקופיה ניתוחית מבוצעת לאחר היסטרוסקופיה אבחנתית, כאשר לרחם מוחדר סיב אופטי בעובי 9 מ”מ דרכו מוחדרים גם מכשירי ניתוח להסרת שאריות השליה. הניתוח מבוצע בהרדמה מלאה, והרופא המנתח רואה בזמן אמת את כל התהליך, מה שמשפר משמעותית את היכולת להימנע מפגיעה ברירית הרחם ולוודא שכל השליה הוצאה.

ככל שמוציאים את שאריות השליה יותר מהר, הסיכון לסיבוכים, הידבקויות ופגיעה בפריון – קטן יותר. לא ברור מה הוא המועד הגבולי שבו גדל הסיכון משאריות שליה משמעותית. ייתכן שההמתנה עד 6 שבועות אחרי הלידה מעלה את הסיכוי לסיבוכים ודלקות הנובעים מהישארות השליה.

במידה וחלו הידבקויות ברחם, ניתן להסירן באמצעות ניתוח מורכב, המבוצע בהרדמה כללית במסגרת אשפוז יום. יתכן שיהי צורך במספר ניתוחים חוזרים, בתוספת טיפול הורמונאלי, תלוי במידת הנזק לרירית הרחם.

הניתוח דורש מיומנות גבוהה של הצוות המנתח, וביצוע לא תקין שלו עלול להביא להצמתה תמידית של חלקים מרירית הרחם, שיפגעו ביכולתו של העובר להשתרש באותו מקום בעתיד ועל כן יקטינו את הסיכוי להיכנס להריון.

לקריאה נוספת: אילו סיבוכים יגכולים להיגרם במהלך הלידה?