הפסקת הריון מעוררת סוגיות מורכבות מבחינה משפטית, רפואית, מוסרית והלכתית. בקהל הפונות להליך זה ומתייצבות בפני ועדה מיוחדת המתכנסת לאשר את ההחלטה, ניתן למצוא נשים מסטטוסים שונים – אישיותיים, חברתיים וסוציו-אקונומיים.
המקרה הקלאסי הוא של זוגות המגיעים לתהליך לאחר קיום יחסי מין בלתי מוגנים או כאשר לא עשו שימוש מושכל באמצעי המניעה וההריון אינו רצוי מבחינתם, אך יש ונקלעות לסיטואציה נערות צעירות אשר לא נזהרו דיין, ונזקקים לפרוצדורה גם זוגות המעוניינים בהריון אך בבדיקות נמצא כי העובר שנושאת האשה ברחמה לוקה במום גופני.
במקרה של הריון מרובה עוברים (משני עוברים ומעלה), האופייני לנשים שעברו טיפולי פוריות, מבוצעת הפסקת הריון בכדי להפחית את מספר העוברים ולשמור בכך הן על בריאותה של האם והן על שלומם של העוברים הנותרים.
הליך הפסקת הריון מתבצע באופן לגאלי ומוכר בבתי החולים שהוסמכו לכך מטעם משרד הבריאות, על ידי צוות מנוסה, הכולל רופא נשים ומרדים.
ביצוע הפרוצדורה בבתי החולים מפחית באופן משמעותי סיבוכים ונזקים אפשריים לאשה, אך לצד האלטרנטיבה החוקית מתבצעות כיום בישראל הפסקות הריון גם בקליניקות פרטיות, באופן בלתי חוקי. 
הסדרת הפלות מלאכותיות בחוק
סוגית הפסקת ההריון בישראל מוסדרת בחוק העונשין, תשל”ז – 1977 ובתקנון העונשין (הפסקת הריון), תשל”ח – 1978. לשון החוק קובעת מספר תנאים בהם נדרשת ההרה לעמוד:
- אישה שגילה הינו פחות מגיל הנישואין הרשמי (17 שנים).
- אישה שגילה למעלה מ- 40.
- ההריון הוא תולדה של יחסים אסורים: בין בחוק, בין באונס או גילוי עריות ובין מחוץ לנישואין (מחשש לממזרות).
- נשקפת סכנה לגרם מום גופני או נפשי לעובר.
- יש בהמשכו של ההריון כדי לסכן את חיי האשה, לפגוע בבריאותה או לגרום לה נזק נפשי
אשה אשר אינה עומדת בקריטריונים אותם מכסה סל הבריאות (כמו נשים רווקות, גרושות או אלמנות שנכנסו להריון, זוג נשוי שאינו מעוניין בילד) תידרש לממן את ההליך מכיסה הפרטי או בהשתתפות חברת הביטוח שלה, במידה והינה בעלת פוליסה מתאימה.
ההליך המנהלתי של הפסקת הריון
טרם ביצוע ההליך הרפואי, על האשה להתייצב בפני ועדה מיוחדת להפסקת הריון, המתכנסת בתדירות של פעם עד שלוש פעמים בשבוע, בבתי החולים המוסמכים לביצוע התהליך.
הפניה יכולה להיעשות לכל ועדה בארץ, ללא שייכות למקום מגוריה של האישה והיא כרוכה בתשלום 281 ש”ח, אשר קטינות וחיילות פטורות ממנו.
את פניה של המגיעה לוועדה תקבל עובדת סוציאלית, אשר תאמת עמה פרטים ותבקש להציג מסמכים רלוונטיים והאשה תשלח לביצוע בדיקת אולטראסאונד במקום, לוידוא קיומו של שק הריון.
לאחר מכן תזומן האשה בפני הועדה, אשר בהרכבה יושבים העובדת הסוציאלית, רופא נשים ורופא ממחלקה אחרת בבית החולים. ההליך עצמו קצר מאד ולאשה לא ניתנת במהלכו במה להשמיע את רצונה, אך עליה להביע הסכמה מדעת לביצוע ההליך בכתב, לאחר שהוצגו בפניה הסיכונים הגופניים והנפשיים שהם מנת חלקה של הפסקת ההריון.
קבלת אישור על ידי הועדה תיתכן גם במקרה של כניסתה להריון של נערה – ללא צורך בידיעת ההורה או האפוטרופוס האחראי עליה. בתום דיון קצר בדלתיים סגורות מקבלת הועדה החלטה בנושא וחותמת על המסמכים הנדרשים, כאשר חלקן הארי של הבקשות זוכה לאישור.
השיטה התרופתית
בשיטה התרופתית מוזרקת תרופת RU486 מיפפריסטין Mifepristone – חומר אשר נוגד את פעילות הורמון הפרוגסטרון, החיוני לשמירת ההריון, מזרז הפלה וגורם למותו של העובר. הפסקת הריון באופן זה מתבצעת בשבועות מוקדמים של ההריון ואינה מצריכה אשפוז רפואי בבית החולים או התערבות כירורגית כלשהי. האשה תעבור הפלה בביתה, אשר תלווה בכאבי בטן ובדמם מהנרתיק.
קיראי בהרחבה על: הפלה מלאכותי באמצעות כדור מסוג מפיג’ין
השיטה הכירורגית מקובלת יותר ומבוצעת בהתאם לגיל ההריון
בהריון שגילו פחות מ- 12 שבועות – מבוצעת פעולת הפסקת הריון מוקדמת (Early Termination of Pregnancy) בדרך של שאיבת ההריון. לפני ההליך נדרשת האשה לבצע מספר בדיקות דם ובדיקת אולטרסאונד.
הפעולה מבוצעת בהרדמה כללית בחדר ניתוח, ובמהלכה מוחדר לחלל הרחם צינור השואב את שק ההריון ומנקה את חלל הרחם. לאחר מספר שעות של התאוששות משוחררת האשה למנוחה והחלמה ביתה. כעבור שבועיים תתבקש המטופלת להגיע למעקב גניקולוגי ולבצע בדיקת אולטרסאונד נוספת, לוידוא ניקוזו המלא של שק ההריון מגופה.
בהריון שגילו מעל 12 שבועות – גובר הסיכון בביצוע פעולה כירורגית מפאת גדילתו של הרחם. קיימים רופאים אשר ממשיכים לבצע את תהליך שאיבת ההריון (גרידה – curettage) עד השבוע ה 16 ולעיתים אף עד השבוע ה 20 להריון.
רופאים אחרים נוקטים בשיטה של גרימת לידה (בוארו) בכל הפסקת הריון מעבר לשבוע ה 12 – בפעולה זו נעשה שימוש בתכשירים הגורמים לרחם להתכווץ ולהתרוקן. התהליך עשוי להימשך מספר ימים ולהתלוות בכאב. בתום הלידה המוקדמת מתבצעת גרידה כדי לוודא שחלל הרחם התרוקן באופן מלא.
פעולת הפסקת הריון כרוכה באפשרות של סיבוכים כמו דימומים, זיהומים, ניקוב הרחם ונזק לצוואר הרחם שיתגלה רק בהריונות הבאים.
הפן האתי – הלכתי
החוק אינו מתיר ביצוע הפסקת הריון לאחר השבוע ה 24, אז מוגדר העובר כבר-חיים, למעט מקרים בהם מתגלים מום או לקות גופנית אצל העובר או כאשר נשקפת סכנה לבריאותה ושלומה של האם.
מההיבט ההלכתי, דינה של הפלה בעלת צידוק גופני – בריאותי אינו משול ללקיחת חיים במעשה רצח. מוקד ההתייחסות הוא מועד הפיכתו של העובר לאדם בר קיימא. התפתחות והשתכללות הרפואה משפיעים על הגדרה זו, כאשר כיום יש לעובר סיכויים טובים לשרוד ולהתפתח גם בשבועות מוקדמים של ההריון.
בהתאם לכך, מרבית הפוסקים רואים בחומרה פחותה יותר ביצועה של הפלה מלאכותית טרם היום ה- 41, שלב בו העובר אינו מוגדר עדיין בר – חיים.
בהריון מרובה עוברים, מתקיימת הלכת “דין רודף” – כאשר השארתו של עובר אחד עשויה לסכן את העוברים האחרים. במקרה כזה קיים היתר לביצוע הפחתת עוברים בכדי להגביר את סיכויי ההישרדות של העוברים הנותרים.
למידע על מניעת הריון: ימים בטוחים – יש דבר כזה?
