אם אתם קוראים את הכתבה הזו, 99% שאתם מסתכלים על מסך (יכול להיות שהדפסתם אותה, אבל אנחנו בספק). בעוד רגע קל תקבלו הודעת וואטסאפ ותפנו אל המסך בכדי להשיב עליה. לאחר מכן תרצו לבדוק אילו סרטים מציגים הערב בסינמה סיטי, ושוב תפנו אל – נכון, המסך. זמן המסך היומי שלנו עצום, ורק הולך וגדל, משום שהפעולות שאנו מבצעים באופן מקוון ו/או דיגיטלי הולכות ומתרבות בקצב שקשה לעמוד בו. מסכים אינם ״דבר רע״ כשלעצמו. לא ניתן להפריז במידה שבה הם מקלים על חיינו, מנגישים לנו מידע וידע אינסופיים, חוסכים זמן, מצמצמים פערים, מקרבים אותנו לקרובינו במובנים רבים – ורשימת היתרונות עוד ארוכה. אלא שכמו כל דבר בעולם, גם למסכים יש שני צדדים, ובד בבד עם כל הטוב, השפע והקדמה שמביאים איתם הסמארטפונים, הטאבלטים והמחשבים, הם צופנים בחובם גם סכנות ואתגרים, וביתר שאת כאשר מדובר בילדים שלנו. לא, מובן שלא נגזור כל תועלת מהרחקת הילדודס מהקדמה, אבל כהורים וכ״מבוגר אחראי״ תפקידנו הוא לנסות ולמזער את נזקי ״הצד האפל״ של זמן המסך, על מנת שהזאטוטים ימקסמו את היתרונות של כל מה שהמאה ה-21 מאפשרת להם לקבל דרך המסכים. הטוב, הרע והמכוער על פי השנתון הסטטיסטי של המועצה לשלום הילד, 87% מהילדים בגילי 7-17 בישראל גולשים באינטרנט לפחות שעתיים ביום, כאשר כ-60% מהם מסתובבים ברשת משך 4 שעות ביום ושליש מהם כ-4-6 שעות או יותר. מרבית הגלישה המקוונת המבוצעת על ידי ילדי ישראל היא לצרכי תקשורת עם חברים, צפייה בסרטים ובסדרות וחיפוש אחר מידע. זאת ועוד, חצי מהגולשים בקבוצת הגיל משחקים במשחקים אונליין. אלה הנתונים היבשים. וההשלכות? נתחיל מהטוב: המסכים מספקים מקור לבידור, שעשוי