בדיקת NIPT היא בדיקה המיועדת לבדוק DNA עוברי בדם האם לצורך אבחון תסמונות גנטיות כבר במהלך ההריון ואינה מהווה תחליף לבדיקת מי שפיר לצ’יפ גנטי. ראשי התיבות של הבדיקה הם Non-Invasive Prenatal Testing – בדיקה טרום לידתית בלתי פולשנית וחפה מסיכונים, מה שמדגיש את השוני שלה מבדיקות אחרות, דיקור מי שפיר ובדיקת סיסי שליה, שהנן בדיקות פולשניות הכרוכות בסיכון מזערי. מטרתה של בדיקת ה-NIPT היא לחסוך את אותו סיכון מזערי ובמקביל להוות בדיקת סקר יעילה לצורך אבחון מספר מוגבל של תסמונות גנטיות בעובר, אבל חשוב לזכור כי הבדיקה מוגבלת ביכולות האבחון שלה ובכל מקרה, אינה מציעה כיסוי נרחב לאבחון גנטי כמו בדיקת הצ’יפ הגנטי ובדיקת האקסום. הייתרון הברור של בדיקת ה-NIPT הנו בכך שהמדובר בבדיקה ללא סיכון, המתבצעת באמצעות בדיקת דם פשוטה מדמה של האם ההריונית. לכן, חשוב שכל רופא נשים יסביר להורים במהלך כל הריון על החשיבות הרבה שבבדיקת ה-NIPT, השם שהבדיקה מתבצעת באופן פרטי ואינה ממומנל על ידי סל הבריאות שלנו. בדיקת ה-NIPT מצטרפת לשאר בדיקות הסקר בהריון, שמטרתן להבטיח את בריאות העובר. בדיקות אלה כוללות בדיקות אולטרסאונד, בדיקת שקיפות עורפית, סקר ביוכימי ועוד. באמצעות השילוב של בדיקות אלה, ניתן לא רק להסתכל על העובר ולדעת מה המין שלו, אלא גם לאתר מומים, תסמונות גנטיות ומחלות. כך למשל בדיקת שקיפות עורפית מאפשרת במקרים מסויימים לאבחן תסמונות כמו תסמונת דאון, כבר בהריון. אולם, בדיקות אלה נותנות נתונים מוגבלים לגבי העובר ולכן מצטרף אליהן ארסנל גדול של בדיקות גנטיות, ביניהן בדיקת ה-NIPT, שמאפשרות לבחון ישירות את ה-DNA של העובר ועל ידי כך לאבחן תסמונות גנטיות. הלכה למעשה, בדיקת הניפט יעילה

משפחה ענקית של מוטציות גורמת לאינספור תסמונות ומחלות והן נקראות מוטציות דה נובו או בעברית מוטציות חדשות. הן נקראות כך מסיבה ברורה שכן המדובר במוטציות חדשות, שמופיעות לראשונה בעובר או בתאי הזרע והביצית והן לא עוברות בתורשה מההורים. אמנם עובדה זו מערימה קשיים על אבחון מוקדם של המוטציות, אך קיימות היום שיטות מתקדמות שמאפשרות לאבחן ולמנוע מחלות גנטיות הנובעות ממוטציות חדשות כבר במהלך חודשי ההריון הראשונים. מאיפה מוטציה דה נובו מגיעה? בעלי החיים רובם ככולם מתחילים את דרכם בעולם כתא בודד אחד – הזיגוטה – שהיא למעשה ביצית מופרית הנוצרת לאחר מפגש בין תא הביצית ותא הזרע. תאי המין נוצרים בתהליך המכונה מיוזה ובעברית חלוקת הפחתה, שבמהלכו מתא המכיל 46 כרומוזומים (כפי שמכילים תאי הגוף שלנו) נוצר תא המכיל 23 כרומוזומים. בעת חלוקת התא ושכפול החומר התורשתי DNA, קורות טעויות שגורמות להופעתן של מוטציות גנטיות. בהמשך, כאשר תא הזרע והביצית נפגשים בעת ההפריה נוצר תא חדש שמכיל בשנית 46 כרומוזומים, מחציתם מהאם ומחציתם מהאב. לאחר שנוצרת הזיגוטה, היא עוברת חלוקות נוספות, עד ליצירת עובר שלם המורכב ממיליארדי תאים. גם בשלב זה יכולות להיווצר מוטציות ואלה הן כאמור, מוטציות חדשות – דה נובו. במרבית המקרים אין למוטציות כל משמעות כלומר הן מוטציות “שקטות”, אך לעיתים המוטציות פוגעות באיזורים גנטיים החיוניים להתפתחות התקינה של העובר, או בגנים חשובים שמתבטאים בגיל מבוגר יותר. במצבים אלה יכולות להיגרם לתינוק תסמונות גנטיות מורכבות ולפגיעות משמעותיות ביותר. סוגים של מוטציות דה נובו מוטציות דה נובו הן במרבית המקרים מוטציות חסר או הכפלה של מקטעים כרומוזומליים. בעת חלוקת התא מתרחש שכפול DNA ולעיתים נוצרות טעויות ומקטע מסויים

הריוניים? מזל טוב! אתם ודאי נרגשים ומלאי ציפייה, ומכיוון שאתם סומכים על רפואת המאה ה-21 במדינה מתקדמת כמו ישראל, אין לכם ספק שאתם מקבלים את המידע הרלוונטי והמועיל ביותר משירותי הבריאות אליהם אתם משתייכים. לצערנו, אנחנו נאלצים להיות אלה שמקלקלים את המסיבה, אבל חשים מחויבות לעשות זאת מכיוון שהנתונים המטלטלים הבאים עשויים להציל את העובר שלכם. דמיינו מצב בלתי נתפס שבו הצוות הרפואי המטפל בכם במהלך ההריון אינו טורח להמליץ לכם על בדיקה קריטית לבריאות העובר, או שהדבר נאמר לכם כבדרך אגב, באותה נשימה עם קריאת ה-NEXT למטופל הבא. לדאבוננו, המצב האבסורדי והמסוכן הזה הוא המציאות בה אנו חיים. מאמר שפורסם בשנה שעברה מביא את תוצאותיו של מחקר שבוצע על ידי רופאים ישראלים ביחידת בדיקות מי השפיר של המרכזים הרפואיים ״אסותא״ בתל אביב ובחן את התועלות והסיכונים של בדיקת הצ׳יפ הגנטי (CMA, קיצור של Chromosomal Micro array Analysis) בהריונות עם סיכון נמוך למחלות גנטיות. מרבית המחקרים שהתרכזו עד כה בבדיקת צ׳יפ גנטי ובבדיקת מי שפיר לא התייחסו לקבוצה זו, עד למחקר המקיף הנוכחי, שהסתמך על נתונים מהשנים 2010-2015 של 5,959 הריונות שהתאימו למחקר (מתוך רשומות של 30,380 שנבדקו) ואשר כללו עובר יחיד בן 16-23 שבועות. במחקר נמצא כי הסיכון לאובדן עובר לאחר בדיקת מי שפיר נמוך בהרבה משיעור האנומליות הגנטיות החמורות המזוהות בבדיקת הצ׳יפ הגנטי. לפני שנציג את המספרים שיגרמו לכם למרוט שיער מרוב עצבים, נבהיר כמה מונחים. במרבית ההריונות (95%) מתקבלות תוצאות נורמליות בבדיקות הסקר השגרתיות והם נחשבים להריונות שבהם הסיכוי לעובר עם מחלות גנטיות הוא נמוך. בדיקת קריוטיפ במי שפיר הינה אבחנה פולשנית המזהה תסמונת דאון ואנומליות גנטיות

ביוץ הנו תופעה המתרחשת בגוף האישה מדי חודש, במהלכה מבשילה בשחלה ביצית אחת מתוך מספר רב של זקיקים – כיסים קטנים בהן מתפתחות הביציות בהדרגה בכל מחזור וסתי. במהלך ימי הביוץ, הביצית אשר הגיעה לבשלות אופטימלית פורצת את דופן הזקיק ועושה דרכה בתנועת משיכה קדימה אל קצה החצוצרה. הפריית הביצית על ידי הזרע מתרחשת בתוך החצוצרה, אליה נדחפת הביצית מכוח תנועתיותן של שערות קטנות הנעות כלפי פנים ובשל אפקט התכווצות החצוצרה. מהו חלון הביוץ? משך חייה של הביצית הבשלה בתוך החצוצרה מוגבל בזמן ונמשך בין 18 ל-24 שעות בממוצע. חלון ההזדמנויות להפריה מתרחש בפרק זמן זה בלבד, ובמידה ולא יחדור במהלכו זרע לתוך הביצית, לאחר מסע ארוך אותו שורדים החזקים והמהירים שבזרעים, הרי שהביצית תתפרק ותיפלט מהגוף בדרך של דימום הוסת. לזיהוי מועד הביוץ באופן מדויק נודעת חשיבות רבה, כדי לתזמן את יחסי המין במועד המתאים ולהגביר את הסיכוי להשגת ההריון. ניבוי מועד הביוץ מתאפשר במספר דרכים – חלקן טבעיות ואחרות בסיוע שיטות שונות: מחשבון ביולוגי: חישוב מתמטי של חלון הביוץ בכדי להיכנס להריון יש לתזמן את קיום יחסי המין סביב מועד הביוץ. כאן נכנסת מעט מתמטיקה לתמונה: מחזור הוסת של האישה מתחלק לשני פרקי זמן – עד הביוץ ומסיומו ועד הופעת הוסת הבאה. פרק הזמן השני נמשך כ- 14 יום לערך, כך שאישה בעלת מחזורים סדירים תוכל לחשב את מועד הביוץ אצלה באופן מדויק. אשה, אשר מחזורי הוסת שלה אינם סדירים ומעוניינת לתזמן את חלון הביוץ, תצטרך לנהל רישום ומעקב אחרי דפוסי המחזור החודשי שלה במשך כחצי שנה. אז תוכל האישה להעריך באופן ממוצע את תקופת הביוץ שלה, אשר תשתרע על פני

מצוקה עוברית היא מונח מקיף לכל המצבים בהם קיימת בעיה באספקת החמצן לעובר בעת שהותו ברחם. מצוקה עוברית מאופיינת בקצב לב לא תקין של פחות ממאה פעימות לדקה או האצה בדופק של יותר ממאה שמונים פעימות בדקה ובירידה בתזוזות העובר. הסיבות השכיחות ביותר למצוקה עוברית הן כאשר מתרחשת היפרדות שליה כבר במהלך ההריון או כתוצאה מקשר או פגיעה בחבל הטבור, אז נוצר מחסור באספקת הדם לרחם וכתוצאה העובר סובל מחוסר בחמצן, דבר שעלול לגרום לבעיות חמורות כמו שיתוק מוחין, מומים בלתי הפיכים ואף למוות של העובר. במידה ואישה הריונית קיבלה מכה בבטנה, התעלפה או חוששת כי ישנה ירידה בתנועות העובר עליה לפנות לבית החולים לבדיקות מקיפות. תנועות העובר בתוך הרחם הם המדד הוותיק והאמין ביותר לבדוק האם העובר במצב בריאותי תקין. החל מהשליש השני, רוב הנשים מתחילות להרגיש את תנועות העובר אשר הולכות ומתחזקות בהדרגה ומגיעות למקסימום בשבוע ה-32 של ההריון. לאחר מכן התנועות יורדות בהדרגה ולקראת השבועות האחרונים של ההריון, לעובר הגדול יש פחות מקום לזוז בתוך הרחם, ולכן אחרי שבוע 36 לעיתים נשים מפסיקות להרגיש את רוב תנועת העובר, שינוי זה גורם לחששות אצל אמהות רבות שלא יודעות מה המצב הבריאותי של העובר. שימי לב! ניתן לבדוק ולהרגיש את תנועות העובר בבדיקה ביתית פשוטה: עלייך להיות רגועה ולשכב על הצד, אם במשך חצי שעה את חשה בשלוש תנועות או במשך שעה בכארבע תזוזות, סימן שהתינוק במצב תקין. ניתן לאבחן מצוקה עוברית באמצעות בדיקת פרופיל ביופיזיקאלי שמאפשרת באופן ישיר לאבחן מצוקה של התינוק. פרופיל ביופיזיקאלי BPP, בודקת את מצבו של העובר ברחם ואת הסיכון למוות תוך רחמי. לקריאה נוספת: שימור דם טבורי בבדיקה זו בוחנים

השליה היא איבר הצמוד לדופן הרחם ומעביר את המזון, החמצן וחומרי הפסולת בין דם האם לדם העובר שבחבל הטבור. השליה אמורה “להיוולד” ולצאת בשלמותה מן הרחם כרבע שעה עד חצי שעה מתום לידת התינוק, בהשפעת הצירים. עם זאת, מוכר גם מצב נדיר ומסוכן בו שארית של השליה עלולה להישאר ברחם. מתי עלולה להימצא שארית שליה? שארית של השליה עלולה להיוותר כשהיא נטועה בדופן הרחם לאחר לידה קיסרית, לאחר הפסקת הריון יזומה, הפלה טבעית או הפלה דחויה, ואפילו אחרי לידה טבעית. לעיתים נוהגים רופאים לנסות לזרז את יציאת השליה בתומה של לידה טבעית על ידי משיכת חבל הטבור, מה שעלול לגרום להתנתקות חלק מהשליה. ההקפדה של הצוות הרפואי על הוצאת כל שאריות השליה בתום התהליך חשובה במיוחד בהתערבויות מלאכותיות כמו ניתוח קיסרי או הפלה יזומה. השכיחות של הישארות שליה היא הגבוהה ביותר בהפלות מלאכותיות, שם היא מתרחשת ב 1-2 אחוזים מכל ההפלות. תסמינים וסימפטומים החשד להישארות שליה יכול לעלות עקב דימומים בלתי סדירים או מוגברים, על ידי הופעת קרישי דם – שעשויים גם להיות בעצמם שאריות מההיריון – וכן על ידי הופעה של חום וכאבים אחרי הלידה או ההפלה. מצד שני, ירידה משמעותית בדימום הווסתי לאחר לידה או הריון יכולה אף היא להיות סימן להישארות שליה. אם הופיע אחד מהסימפטומים האלה יש לגשת לבדיקת אולטרסאונד או היסטרוסקופיה בהקדם האפשרי כדי לשלול אפשרות של הישארות שרידים מהשליה ברחם. ייתכן גם מצב של השארות שליה ללא סימפטומים, בייחוד אם הדבר התרחש אחרי לידה טבעית. כיצד ניתן לאבחן את קיומם של שאריות השליה? לאחר יציאת/הוצאת השליה מן הרחם, נהוג שהצוות הרפואי בודק אותה וויזואלית כדי להתרשם אם היא שלמה או לא. מלבד זאת, על מנת לוודא

במשך שנים רבות וארוכות חתכי חיץ היו פרקטיקה שגרתית בחדרי הלידה בכל העולם, אבל כבר יותר מ-12 שנים ידוע שאין באמת הוכחות שזה מועיל ברוב רובן של הלידות ומעבר לכך, הוכח כי חיתוך החיץ מגדיל את הסיכון לסיבוכים בלידה, פגיעה ביולדת ובכל מקרה מקשה על החלמתה. אז למה זה עדיין קורה בלא מעט לידות? ננסה לענות ולהסביר. חיתוך החיץ הנו הליך כירורגי המתבצע במהלך הלידה, אשר נועד להרחיב את פתח הנרתיק כדי לאפשר את יציאתו של התינוק לאוויר העולם. בלועזית מכונה חיתוך החיץ בשם אפיזיוטומיה ומדובר בהליך שבעבר בוצע כדבר שבשגרה כמעט בכל יולדת בלידתה הראשונה, אך עם השנים בעקבות מחקרים רבים שבדקו את הצורך, היעילות וההשלכות הנובעות מחיתוך החיץ במהלך הלידה, השתנתה הגישה וכיום נהוג לבצע חיתוך חיץ רק כאשר מתעורר במהלך הלידה צורך דחוף ובמקרים בהם התנאים אינם מותירים ברירה אחרת. חיתוך החיץ הינו חיתוך מבוקר העשוי למנוע נזקים ארוכי טווח ליולדת. החיתוך נפוץ יותר בקרב יולדות בלידתן הראשונה או כאשר מתעורר הצורך לבצע לידה מכשירנית כגון לידת מלקחיים או ואקום זאת על רקע מצוקת היילוד וכאשר מדובר בתינוק שמשקלו עולה על ארבעה קילוגרמים. אצל רוב הנשים בזמן ההיריון, הנרתיק מתרחב דיו כדי לאפשר את יציאת התינוק דרכו ללא כל קושי ממשי ובדרך כלל בלידות תקינות, היולדת סובלת מקרעים מדרגה ראשונה, כלומר מקרעים קטנים בלבד. אולם ישנם מקרים בהם מסיבות שונות לא נרשמת התרחבות אפקטיבית דיה של הנרתיק ובמהלך הלידה עלולים להיווצר קרעים גדולים, בדרגה שלישית ואף רביעית. במצב בו קיימת סכנה להיווצרות קרעים גדולים ובלתי מבוקרים אשר עלולים אף להגיע עד לפי הטבעת או לאזור הקליטוריס, חיתוך החיץ יתבצע במטרה למזער למינימום

לכל הריונית יש פנטזיה על איך תיראה הלידה שלה. הפנטזיה הזו, בדרך כלל, כוללת שותפות פעילה של האם בתהליך הלידה, התרגשות למראה התינוק היוצא ומגע צמוד עם התינוק מיד אחרי הלידה. חדר ניתוח בדרך כלל לא נמצא בתסריט הלידה החלומית שלנו. אבל לפעמים המציאות לא תואמת את החלומות שלנו ולמעשה, כ-18% מהלידות בישראל הן לידות קיסריות, כאשר בארצות הברית המספרים הרבה יותר גבוהים ועומדים על 32%. בסופו של דבר ובמבט לאחור, לא באמת חשוב באיזו דרך יולדים, העיקר שהאם והתינוק יהיו בריאים. למרות זאת, ניתוח קיסרי עדיין מעורר חששות רבים והרבה שאלות. בדיוק בשביל זה הכנו מדריך שיפיג את החששות ויענה על כמה שיותר מהשאלות המרכזיות שמטרידות נשים רבות שבעתיד הקרוב אמורות ללדת בקיסרי. מה זה בעצם ניתוח קיסרי? ניתוח קיסרי הוא למעשה ניתוח במהלכו מבצעים שני חתכים, הן בבטן של האישה ההרה והן ברחם שלה, על מנת להוציא את התינוק אל אוויר העולם. הוא משמש אלטרנטיבה ללידה נרתיקית, כאשר מתעוררים קשיים בלידה או כאשר לידה טבעית עלולה לסכן את האם או את התינוק. הניתוח יכול להיות מתוכנן מראש, ניתוח אלקטיבי, ואז הוא מתבצע לרוב סביב השבוע ה-39 להריון אלא אם מדובר בניתוח קיסרי חירום, על מנת לתת לעובר מספיק זמן להתפתח כראוי. זה גם יכול להיות ניתוח חירום, במידה והתעוררו בעיות לפני או תוך כדי הלידה, שאז יש לפעול במהירות ולהעביר את האישה לחדר ניתוח – לצורך מניעת מצוקה עוברית וסיבוכים אחרים בלידה שעלולים לגרום לנזקים בלתי הפיכים. מצב שגרתי, הניתוח עצמו הנו קצר ביותר, פשוט לביצוע ומשך ההחלמה ממנו קצר ביותר. מתי חייבים קיסרי ומדוע? יש כמה וכמה

מה אתן באמת יודעות על לידת עכוז או מצג עכוז? האם כל מקרה שבו התינוק במצג עכוז לפני הלידה יסתיים בניתוח קיסרי? האם לידה במצג עכוז אכן מהווה ערובה לסיבוכים מסוכנים ואם כן, כיצד ניתן להימנע מכל אותם סיכונים הכרוכים בלידת עכוז? לפי נתונים עדכניים שפרסם משרד הבריאות, רק כ-3% מההריונות מגיעים למועד הלידה במצג עכוז ומדי שנה, פחות ופחות תינוקות נולדים בלידת עכוז ולו בגלל הרצון של הרופאים להימנע מלידות אלו כמעט בכל דרך אפשרית. צוות המומחים של יומן הריון ולידה עונה לשאלות של הורים ומסביר את כל מה שחשוב לדעת. לידת עכוז היא לידה שאינה שכיחה בקרב יולדות, אך עדיין מדובר במושג שכדאי לדעת מהו בעיקר בשבועות הראשונים להריון על מנת להיות בשליטה ובמודעות מלאה. לידת עכוז היא לידה בה עכוז התינוק בזמן הלידה פונה כלפי פתח הלידה, להבדיל מלידה רגילה בה ראשו של התינוק הוא הראשון שיוצא מפתח הלידה. את לידת העכוז ניתן לגלות עד השבוע ה- 32 של ההריון, וזאת משום שהתינוק יכול לנוע בחופשיות ברחם עד התקופה הזאת. עובדה זו מאפשרת ליולדת להכין את עצמה ללידה מסוג זה, או לחלופין לנסות ולשנות את המצב. מומלץ לקרוא בהרחבה על: לידה מכשירנית לעיתים רחוקות ישנם מצבים בהם תינוקות מצליחים להתהפך לפני הלידה ובכך לאפשר לידה רגילה – אך לרוב תינוקות שנגלים בתנוחה זאת עד השבוע ה-32, נולדים בלידת עכוז. מהו מצג עכוז? מצג עכוז הוא התנוחה בה שרוי העובר לפני הלידה, וניתן לראות באולטרסאונד שלוש סוגים עיקריים של מצג זה: במצג הראשון השכיח ביותר שוקי וישבן העובר יוצגו בתחתית הרחם כך שירכי העובר כפופות כלפי הבטן – דבר המאפשר ברוב המקרים לידה רגילה.

לידה מכשירנית כשמה כן היא, לידה המבוצעת בסיוע של מכשירים להוצאת התינוק מהרחם. לידה מכשירנית מתבצעת במקרים בהם התינוק מתעכב בתעלת הלידה, ואז ישנן שתי שיטות לסיוע: לידת ואקום ולידת מלקחיים. מכשירים אלו מקבלים שימוש בשלב צירי הלחץ, שהוא השלב השני בלידה. שלב צירי הלחץ הינו בעייתי עבור נשים החלשות מדי ללחוץ את התינוק כלפי חוץ. כמו כן, שימוש במכשירים יכול להלקח בחשבון במקרים בהם התינוק מראה סימני לחץ או מצוקה עוברית. לידה מכשירנית איננה מצב אותו ניתן לחזות זמן רב מראש או לתכננו אלא רק כמה ימים או אפילו שעות בודדות לפני הלידה עצמה. מתי נאלצים לבצע לידה מכשירנית? קיימות מספר סיבות לביצוע לידה מכשירנית, בין אם מדובר בלידת וואקום ובין אם מדובר בלידת מלקחיים. סיבות אלו יכולות לנבוע בשל קושי אצל האם או אצל העובר: במקרים בהם האם הינה בעלת סיכון למחלת לב או מחלת ריאות, הסיכון יכול להביא לצורך בביצוע לידה מכשירנית. לידה מכשירנית יכולה להיות מומלצת על ידי הרופאים לאישה אשר עברה היפרדות רשתית בעין. במקרים של תשישות כללית הנגרמת מהלידה עצמה, כלומר כשהאם מרגישה עייפה ולא מוצאת את הכוחות לדחוף את העובר החוצה. סיבה נוספת לקיום לידה מכשירנית הינה מצוקה עוברית, המצריכה חילוץ מהיר של העובר. לביצוע לידה מכשירנית יש לעיתים סיבות גבוליות בהן קיים סיכון בריאותי כלשהו. דוגמה למצב כזה היא כאשר הראש ממאן לצאת אף על פי שישנה פתיחה גמורה ולכן, על מנת להמנע מניתוח קיסרי, תבוצע לידה מכשירנית. הסיבה הנפוצה ביותר כיום לביצוע לידה מכשירנית הינן מתן אפידורל ליולדת, המשפיע על שרירי אגן הירכיים ומחלישם וכן על תחושת הצירים. תנוחה לא נוחה או לא בטיחותית

כולנו מקוות שההריון יעבור בשלום ונחת ויום הלידה יגיע באופן טבעי ובמועד המשוער, אבל לפעמים זה לא קורה בדרף הטבע ואז עולה האפשרות לעשות זירוז לידה. משך ההריון מוגדר כ-40 שבועות ממועד הווסת האחרונה ועד למועד הלידה המשוער, כאשר מועד לידה תקין מוגדר בין השבוע ה-37 להריון לשבוע 42 ובדרך הטבע, אצל רוב נשים ההריוניות תתפתח לידה בין המועדים האלה ללא צורך בזירוז או התערבות חיצונית כלשהי. ומה עושים כאשר תהליך הלידה הטבעית מסרב להגיע למרות שההריון נמשך כבר כמעט 42 שבועות? זה בדיוק הזמן והמקום להתחיל לדבר על זירוז לידה ויכולות להיות כמה וכמה סיבות לצורך לזרז את הלידה. ישנן למשל סיבות הקשורות לעובר וביניהן מיעוט מי שפיר, ניטור דופק עוביר לא סדיר, מיעוט בתנועות העובר או עיכוב בגדילה התוך רחמית. מעבר לכך, ישנן סיבות הקשורות למצבה של האם ההריונית ובין השאר סוכרת הריון בלתי מאוזנת, בעיות בריאותיות שונות ומגוונות של האם, רעלת הריון ועוד. זירוז לידה פירושו נקיטת אמצעים להתחלת הלידה. ניתן לזרז את הלידה של אישה כשהיא כבר במצב של צירים אך הלידה עצמה מתעכבת, או ממש לגרום להתחלת הצירים ולהניע את תהליך הלידה, מקרה זה נקרא גם “השראת לידה”. ישנן שיטות שונות ומגוונות, קונבנציונאליות ואלטרנטיביות, לזירוז הלידה, אך יש לבצען רק בהוראת רופא. שיטות קונבנציונאליות לזירוז לידה פיטוצין – זהו חיקוי סינטטי של ההורמון אוקסיטוצין הניתן באמצעות עירוי. הפיטוצין גורם להופעת צירים חזקים וארוכים בבת אחת. החסרון העיקרי של שיטה זו הוא הקושי של היולדת להתמודד עם הצירים החזקים, ולכן כמעט תזדקק לאפידורל. בנוסף לכך, הצירים הלא טבעיים לא תמיד גורמים לפתיחה אופטימלית של צוואר הרחם. השיטה הזו

הלידה הקלאסית, אשר מאחלת לעצמה כל אם לעתיד בתקופת ההריון, הינה לידה המתרחשת במועדה, בתום הריון תקין, ללא סיבוכים מיוחדים ובקלות יחסית. נשים רבות מתכננות את יום הלידה חודשים רבים מראש ובוחרות מבעוד מועד באופן הלידה – טבעי או רגיל, מקום הלידה – בבית או בבית החולים וכן במי שילווה אותן לאורך התהליך – בן זוג, אמא או דולה. בין אלה ישנן נשים, המכינות במהלך ההריון ובהתייעצות עם רופא, תוכנית לידה מקיפה, המפרטת את האופן בו הן מעוניינות ללדת, ציפיות מהסגל הרפואי ובקשות שונות בעניין שימוש במשככי כאבים, הזרקת אפידורל וכדומה. אולם ידוע, כי החיים הינם רצופי שינויים והפתעות ובכל הקשור בהבאת חיים חדשים לעולם אין לדעת מה יילד יום ולא ניתן לחזות את האופן בו יגיע ההריון לסיומו. לתהליך הלידה ניתן ומומלץ להיערך מראש – להשתתף בקורס הכנה ללידה במתכונת זוגית ולארגן את התיק לבית החולים, אולם רק העובר שברחמך, בעל רצונות כבר מיומו הראשון, יכתיב את קצב ואופן התנהלותה של הלידה.   צוות המומחים של יומן הריון ולידה מסביר, עונה לשאלות ומביא את כל המידע החשוב בנושא תרחישי התפתחות אופציונאליים של הלידה, על הצפוי לך במהלך הלידה ולאחריה, לידות מיוחדות ומשככי כאבים, כדי שתוכלי להגיע לרגע האמת מוכנה ופתוחה לשינויים אפשריים באופן הלידה, בהתאם לנסיבות. תהליך זירוז הלידה במקרים של הריון עודף, הנמשך מעבר לשבוע ה 42,  נדרש מעקב וניטור תכוף אחר מצבו של העובר ברחם ולעיתים, בשל סיבה זו,  מחמת מצוקה עוברית בשלבים מוקדמים של ההריון או כאשר הלידה עצמה אינה מתקדמת ותכיפותם של הצירים נמוכה, מוחלט, כי קיים צורך בזירוז הלידה. התהליך מתבצע בשיטות ובאמצעים שונים – הזרקת תכשירים, הגורמים להתכווצות הרחם, דוגמת פיטוצין, פניה לשיטות זירוז לידה

בדיקת מי שפיר (Amniotic fluid) פותחה על ידי שני מדענים ממכון ויצמן בשנת 1955. מטרתה המקורית של הבדיקה הייתה לאבחן את מינו של העובר, אך כשנתיים לאחר מכן גילו המדענים, כי באמצעות הבדיקה ניתן לאבחן שורה של הפרעות כרומוזומליות ומחלות גנטיות שונות, כדוגמת מחלת הסיסטיק פיברוזיס (Cystic fibrosis) אצל העובר. היום באמצעות בדיקת מי שפיר ניתן לשלול קיומן של הפרעות שונות במספר הכרומוזומים ובמבנה שלהם, מחלות גנטיות והפרעות הקשורות בסגירת התעלה העצבית אצל העובר. בדיקת דיקור מי השפיר נערכת בישראל לרוב בשבוע ה- 16 ועד השבוע ה- 20 להריון, אך ניתן לבצעה גם בשלבים מוקדמים ביותר של ההיריון, החל מהשבוע ה- 15 ועד כמה שבועות לפני הלידה. במקרים חריגים, כאשר בעקבות בדיקת האולטרסאונד (Ultrasound) מתעורר חשד לבעיה כרומוזומלית בשבועות מתקדמים מאוד של ההיריון או כאשר קיים חשד להדבקת העובר במזהמים המסכנים אותו, ניתן לבצע את הבדיקה גם בשליש האחרון של ההיריון, או בלשון הרפואית ב”טרימסטר” (Trimester) ההיריון האחרון. כיצד מתבצעת הבדיקה? לרוב בדיקת מי השפיר עורכת מספר דקות בלבד וכמעט ואינה כרוכה בכאב. בשלב הראשון בודק הרופא את העובר באמצעות האולטרסאונד ובוחן את השלייה ואת מי השפיר. בכדי למנוע זיהום, מחטא הרופא את הבטן ביסודיות רבה ומחדיר מחט דקה אל שק מי השפיר. קיראי גם על: בדיקת סיסי שליה לאורך כל תהליך הבדיקה צופה הרופא באולטרא סאונד במטרה למנוע כל פגיעה של המחט בעובר או בכל מקום רגיש אחר. לאחר החדרתה של המחט שואב הרופא מעט מנוזל מי השפיר, בין 20 סמ”ק ל-40 סמ”ק ושולח את המבחנה לבדיקות מעבדה. כמות הנוזל הנשאבת איננה מהווה סיכון לעובר והיא מתחדשת ברחם במהירות. לאחר הבדיקה מומלץ מאוד לנוח ולהימנע מעבודה

בדיקת אולטרסאונד או סנוגרפיה, היא בדיקה המשתמשת בהחזרים של גלי קול על מנת לקבל תמונה דו מימדית של תוך הגוף, ללא צורך בטיפול חודרני. זוהי אחת הבדיקות הנפוצות ביותר בקרב נשים בהריון ולמעשה, ניתן להניח כי כל אשה בהריון עוברת את הבדיקה לפחות פעם או פעמיים במהלך ההריון. כחלק ממעקב ההריון ובאמצעות בדיקת אולטרסאונד, ניתן לראות את מבנה הרחם, השחלות, איברי הבטן וכמובן, את העובר, המנח שלו, האיברים המתפתחים שלו ועוד. הלכה למעשה, גם סקירת המערכות המדוברת, הנה למעשה בדיקת אולטרסאונד המתבצעת כחלק בלתי נפרד מכל הריון של כל אשה בישראל. מה בודקים בשיטה זו במהלך ההריון? הריון הינו אחד המקרים בהם משתמשים בבדיקות אולטרסאונד בתדירות גבוהה יחסית. לאורך ההריון נבדקים משתנים רבים המעידים האם ההריון תקין ואם התפתחות העובר מתקדמת על פי הציפיות ובהתאם לנורמה. בעזרת בדיקות אולטרסאונד נוכל לקבל מידע רב אודות ההריון ובעיקר אודות העובר שברחם אמו: קביעת מיקום ההריון –  באמצעות בדיקת אולטרסאונד שגרתית ניתן לבדוק בתחילת הריון אם הוא רחמי או חלילה – חוץ רחמי. הריון מחוץ לרחם מחייב גרידה, מפני שעובר אינו יכול להתפתח מחוץ לרחם, וכן אישה אינה מסוגלת לממש הריון של עובר מחוץ לרחמה. פעימות לב – במהלך תחילת הריון, בסביבות שבוע 7-8 נערכת בדיקת אולטרסאונד ראשונה , בה ניתן לראות את פעימות ליבו של העובר. קיראי בהרחבה על: התפתחות העובר לפי שבועות ההריון מספר עוברים – בשלב ההריון המוקדם, ניתן גם לדעת כמה עוברים נמצאים ברחם האישה, כלומר, אם מדובר בהריון של תינוק יחיד, תאומים או שלישיה. יש לציין כי בשלב מוקדם זה ההערכות הניתנות בנוגע למספר העוברים אינן תמיד מדוייקות, מפני ששלבי התפתחות של הריון בהריון מרובה עוברים אינם תמיד

כמה מילים על מעקב הריון וחשיבותו הרבה לבריאות העובר, התפתחותו התקינה ובריאותה של האם ההריונית לאורך תשעה חודשים ועד למועד הלידה. הריון הוא תהליך מופלא וטבעי שבמסגרתו גדל ומתפתח העובר בגופה של האם העתידית, והוא חוויה חד-פעמית המלאה בצפייה גדולה ובשמחה. עם זאת, חשוב לדעת כי ההריון על אף טבעיותו הוא תהליך מורכב הדורש התייחסות מיוחדת, כמו גם מעקב רפואי אחר שלביו השונים. כל אם רוצה לדעת שמצבו של העובר המתפתח ברחמה הוא טוב ותקין ושלבי ההריון מתרחשים ממש כמו שצריך. מסיבה זו, מרבית הנשים ההרות בארץ נמצאות תחת מעקב הריון, כאשר מטרתו העיקרית היא לוודא כי העובר המתפתח הוא בריא ובמקרה הצורך גם לאתר בעיות ולנסות לטפל בהן מבעוד מועד. את מעקב ההריון ניתן לבצע, כמו רוב הנשים, במסגרת קופת החולים שלך, כאשר ישנן נשים שובוחרות לבצע את מעקב ההריון באופן פרטי, אצל הגיניקולוג שהן בוחרות ובתמורה לתשלום מלא. חשוב להדגיש כי מעקב ההריון חשוב מאד לאם ההריונית ועוד יותר מכך, לעובר המתפתח ברחמה, ולכן חשוב להקפיד על הפרטים הקטנים, לשאול שאלות ולבצע את כל הבדיקות שנמצאות בפרוטוקול מעקב ההריון, תמיד, בכל הריון ללא יוצא מן הכלל. נדגיש עוד את חשיבותה הרבה של בדיקת מי השפיר לצ’יפ גנטי, בכל הריון של כל אשה ללא הבדלי גיל ומצב בריאותי, לאור נתוני מחקרים שהתפרסמו בשנים האחרונות ובהם הוכח מעבר לכל ספק כי בדיקת הצ’יפ הגנטי עשויה לאבחן פגיעות גנטיות בעובר, כבר בשלבי ההריון הראשוניים, ב-1 מכל כ-135 הריונות בריאים ותקינים לכאורה. הנחיות קליניות בנושא מעקב הריון בהנחיות הקליניות, הקיימות בנושא קידום הבריאות והרפואה המונעת בארץ, ישנו פרק שלם המוקדש לנושא מעקב הריון שגרתי